יעקב נולד בארץ ביום ג’ טבת תרצ”א, 23 בדצמבר 1930 לחנה לבית דהן ולמיכאל (מכלוף) חמו. אביו עלה בגיל 18 ממרוקו ואמו נולדה בטבריה. יעקב, הצעיר ביותר במשפחת חמו (לימים מיכאלי), למד בבית הספר העממי בבנימינה. בתום לימודיו הצטרף לקואופרטיב הובלות – שם עבד כנהג משאית.
בשנת 1945 התגייס יעקב ללח”י בבנימינה. בתחילת דרכו עסק בהדבקת כרוזים ואימון בנשק קל ומשנת 1946 השתתף בפעולות שמירה, הגנה וחבלה נגד שלטון הכיבוש הבריטי. בין הפעולות שהשתתף היו הנחת מוקשים בכביש בנימינה-חדרה, פיצוץ הגשר הרומאי (מעבר הרכבת) ליד המחצבה בבנימינה. לאחר הפיצוץ השתמשו הבריטים באדני רכבת כדי לתקן את הגשר ולאחר יומיים שרפו חברי לח”י, וביניהם יעקב, את הגשר והוציאוהו משימוש לזמן רב.
בשנת 1947 השתתף במספר פעולות נגד ערביי האזור, באל–בארע (כיום קיסריה), ובמתקפה על הכפר הערבי קאניר (כיום רגבים).
לאחר מכן השתתף בקורס קומנדו של לח”י בפרדס כץ. הקורס כלל לימודי ניווט, עזרה ראשונה, תפעול נשק ואמצעי חבלה. ב- 29.2.1948 השתתף בפיצוץ הרכבת שיצאה מקנטרה שבמצרים בדרכה לביירות: כשהגיעה הרכבת לבנימינה, פוצצו חברי לח”י את המסילה והשביתו את נסיעת הרכבות.
עם קום המדינה התגייס יעקב עם רוב חברי לח”י לצה”ל והוצב בחטיבה 8 (חטיבת “הזקן”) בגדוד 89 כלוחם פלוגה א’ שמפקדה היה יעקב גרנק – “דב הבלונדיני”. במהלך מלחמת העצמאות השתתף במספר מבצעים בקרבות הדרום: “מבצע דני”, “מבצע מוות לפולש”, “מבצע גי”ס”, “מבצע יואב”, “מבצע 8″ ו”מבצע אסף”.
בדצמבר 1948, ב”מבצע חורב”, נפצע יעקב בקרב בעוג’ה-אל חפיר ושוחרר מהיחידה.
יעקב המשיך לשרת במילואים כנהג משאית. השתתף במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1949 נשא לאשה את יפה לבית זיתוני, חברת ילדותו וחברתו בלח”י. יעקב עבד כנהג משאית במשך 30 שנה ולאחר מכן עבד כמנהל חשבונות. ליעקב שלושה בנים, נכדים ונינים.
יעקב נפטר ביום ט’ ניסן תש”פ, 3 באפריל 2020 והובא למנוחות בבית העלמין בבנימינה.
