שמעון נולד בתימן ביום ז’ באייר תרפ”א, 15 במאי 1921 לצביה ומנחם מזעקי. בילדותו למד בחדר. המשפחה, ובה שִשה אחים ואחיות, עלתה לארץ ישראל בשנת 1934 והשתקעה בתל אביב. שמעון למד בשיעורי ערב בגימנסיה הרצליה. הוא הצטרף לתנועת הנוער “עולי עדן”ובשנת 1939 התגייס לאצ”ל.

הוא עבר אימונים והשתתף בכמה פעולות של האצ”ל נגד מוסדות גרמנים בארץ, כגון שריפת עיתון גרמני ודגלים גרמנים. בפילוג פרש מכל פעילות מסיבות רפואיות, אך בשנת 1942 הצטרף ללח”י. שמעון עבר קורס לנשק בסגולה וגם הועסק בהבאת אספקה לחניכים בקורסים נוספים. עסק בהדבקת כרוזים ותוך זמן קצר הפך אחראי על חוליות ההדבקה בתל אביב. באותה תקופה עבד למחייתו בחברת פורד.

בשנת 1945 נשלח לרעננה כמנהל עבודה בפרדס, בו מוקם בית הדפוס החשאי של לח”י. בתוקף תפקיד זה, היה עליו לגור במבנה רעוע בתוך הפרדס ולהימצא בשטח יום ולילה. הוא נשא לאִשה את חברתו שרה לבית ברה, והיא באה לגור עמו בפרדס.

לימים הועבר למחלקת הפעולות ומאותו יום השתתף במבצעים רבים: בהנחת מוקשים בכבישים נגד רכב צבאי בריטי, בהתקפות על שוטרים וחיילים בריטים שהסתובבו ברחובות תל אביב, בפעולות החרמת כספים מבנקים וסחורות ממחסני ספסרים, לצורך מימון פעולות המחתרת. הוא שיחרר ממשטרת אפ”ק שני בחורים שנתפסו והוחזקו שם, השתתף בהתקפה ופיצוץ בניין הבולשת הבריטית ביפו.

לאחר החלטת האו”מ על חלוקת הארץ, פתחו הערבים בפעולות איבה נגד הישוב היהודי. בגבול בין תל אביב ליפו הוצבו עמדות של ההגנה מול עמדות הערבים. הבריטים היו מופיעים ומחרימים את הנשק מידי המגינים היהודים. לח”י הקימה בסיס להתערבות מהירה, שמוקם ברחוב מאה שערים בתל אביב וכוּנה: ההִיכון. שם ישבו אנשי לח”י ובראשם שמעון, חמושים עשרים וארבע שעות ביממה. הם עצרו משוריין בריטי בירי והבריחו אותו ואף תקפו את העמדות הערביות מהן ירו על תל אביב. שמעון פעל כמפקד ההיכון עד לנפילת יפו בידי האצ”ל וההגנה ובריחת תושביה הערבים.

הוא שרת בצה”ל עם חברי לח”י בגדוד 89, תחת פיקודו של דב הבלונדיני, והשתתף בכל הקרבות. הוא נפצע בעוג’ה־אל־חפיר, בקרב בו נפל דב.

אחר המלחמה עבד כנהג באגף ההנדסה של עיריית תל אביב עד צאתו לגמלאות.

לשרה ושמעון שלושה ילדים ונכדים.