חיה נולדה ביום י”ג בטבת תרפ”ג, 1 בינואר 1923 בליטא לאִמה רחל ולאביה יעקב סרולוביץ’. הוריה שהיו ציונים החליטו לעלות לארץ־ישראל, ואכן, בשנת 1935 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה ברמת־גן. את לימודיה בארץ החלה חיה ברמת־גן ושם גם הצטרפה, יחד עם אחותה נחמה, הגדולה ממנה, לתנועת בית”ר. שתי האחיות, שהיו חדורות רוח לאומית ואהבת העם והארץ, היו פעילות מאד בבית”ר. כעבור כשנתיים, כאשר עברה המשפחה מרמת־גן לכפר סבא מסיבות כלכליות, לא מנע מהן הדבר להמשיך בפעילותן בבית”ר כשהן רוכבות לעתים קרובות באופניים מכפר־סבא לרמת־גן ובחזרה, בלי שהמרחק והמאמץ ירתיעו אותן.

בשנת 1940, כדי לסייע לכלכלת המשפחה, החלה חיה לעבוד במפעל יהלומים בנתניה ולמדה את מקצוע חיתוך היהלומים. שם הכירה את מנהל העבודה צבי מוריץ, שלימים נישאה לו. אותה תקופה הייתה סוערת מאד בארץ. מאורעות תרצ”ו–תרצ”ט, ה”ספר הלבן” של ממשלת המנדאט, פרוץ מלחמת העולם השנייה, גיוס נוער עברי לצבא הבריטי, ובעקבותיו הפילוג באצ”ל, שכתוצאה ממנו קמה תנועת לוחמי חרות ישראל.

מול כל אלה לא יכלו האחיות סרולוביץ’ להישאר אדישות. בשנת 1941 גויסו נחמה וחיה ללח”י (שכונתה אז “קבוצת שטרן”) על ידי החבר של נחמה, יהושע כהן מכפר־סבא (שלימים נישאה לו). הפגישות המחתרתיות נערכו לרוב בפרדסים שבין כפר־סבא ורעננה, מסיבות של חשאיות. חיה שמעה מפי יהושע את עיקרי האידאולוגיה של לח”י ואף עברה אצלו אימונים בנשק, גם זאת באחד הפרדסים, הרחק מעין רואה. בשנים הבאות פעלה בסניף לח”י בנתניה ובאזור השרון.

בשנת 1948 נישאה חיה לצבי מוריץ. במשך השנים נולדו לזוג שני בנים: אודי ודורון, ונכדים.

בשנת 1952 עבר הזוג לגור ברמת־גן וחיה המשיכה לעבוד בחיתוך יהלומים במלטשה בתל אביב. בחודש יוני 1956 החליט הזוג לנסות שינוי מרחיק לכת בחייהם: הם הצטרפו לקיבוץ שדה־בוקר בנגב, שבין מקימיו נימנו נחמה ויהושע כהן. אולם לא הצליחו להסתגל לאורח חיים זה והניסיון לא עלה יפה, כך שבחודש אוגוסט 1957 חזרו לרמת־גן, שם חיו עד לפטירתה של חיה.

חיה נפטרה ביום י”א באדר תש”ס, 17 בפברואר 2000. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקת לח”י בבית העלמין ירקון.