שמעון נולד ביום כ”ז באב תרפ”ט, 2 בספטמבר 1929 בעיר קלן בגרמניה לאביו פנחס ולאמו דבורה. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1935 והשתקעה בירושלים. שמעון למד בבית הספר “מעלה”, אותו סיים בשנת 1947. הוא היה חבר בתנועת הצופים הדתיים, בשבט משואות, בו היה מדריך. הוא גויס לגדנ”ע והיה זמן־מה בחי”ש.

בקיץ 1947 הטילה עליו מפקדת ההגנה תפקיד חשאי: להצטרף ללח”י ולדווח להגנה על הנעשה שם. כחייל ממושמע ונאמן להגנה ולהוראות “הנהגת הישוב” עשה את המוטל עליו ומילא את תפקידו באמונה. ואולם הוא חי עם חברי לח”י ולמד להכירם היטב, הוא התפעל ונפעם מרוח הלחימה של חבריו החדשים לנשק, מהאומץ והלהט ללא גבול בו הם חדורים. למרות שלא שכח אף לרגע שהוא נמצא ביניהם בשליחות ההגנה, חש כאיש לח”י לכל דבר בחיים היומיומיים ובפעילות הלחימה השוטפת.

התקופה הייתה מעבר מן המאבק נגד הבריטים ללחימה בערבים, וזה הקל עליו מאד, כי כעת, בעצם, כולם לחמו באותה חזית. שמעון עבר קורס מפקדים במחנה לח”י בשייח־באדר ויצא לפעולות נגד הערבים. בין היתר השתתף בכיבוש בניין טאנוס, גבעת שהין, בכיבוש דיר־יאסין. בגלל קולו הערב, הוטל עליו להיות קריין בתחנת השידור המקומית של לח”י. עמיתיו בהגנה זיהו את קולו. לאחר זאת הוא התגייס לפלמ”ח ושרת בגדוד הרביעי, פלוגה א’ (של אורי באנר).

אבל כשנודע לו שלח”י עומדים לפרוץ לעיר העתיקה ביום 14 במאי 1948, “ערק” מיחידתו והצטרף אל חבריו בלח”י לפעולה ספציפית זו. הפריצה הייתה דרך שער יפו, אולם היא נכשלה ושמעון נפצע בה מהדף פיצוץ.

בפלמ”ח השתתף בניסיון כיבוש הראדאר ליד נבי סמואל. אחר הועבר לחיל המודיעין לביטחון שדה. בשנת 1950 נשלח לקורס קצינים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1953 סיים תואר ב.א. בכלכלה ובהיסטוריה. לאחר זאת נסע לארצות הברית, למד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק וסיים תואר מ.א. ביחסים בינלאומיים בשנת 1955.

בשנת 1953 נשא לאִשה את כרמלה לבית שכטמן ונולד להם בן, יובל. כרמלה נספתה בתאונת דרכים. בשנת 1963 נשא לאִשה את רוזט לבית כהן ונולדו להם שתי בנות: לילך, תמר, בן – אמנון, ונכדים.

שמעון עבד במקצועו ככלכלן וניהל מפעלי תעשייה בארץ. במילואים התקדם לדרגת סגן אלוף.