צבי נולד בביום י”ב בתמוז תרפ”ה, 7 באפריל 1925 בביאלה פודולסקה בפולין לאביו משה ולאמו גננדל, משפחה שומרת מסורת וציונית. אביו החליט לעלות ארצה. ב־1932 נסע לבדו להכשיר את הקרקע ואת משפחתו העלה בשנת 1935.

המשפחה השתכנה בשכונת נוה־צדק בתל אביב. צבי למד בבית הספר “תחכמוני” ובתיכון המקצועי “מקס פיין”. היה חבר בתנועת הצופים הדתית “צופי העדה”. בשנת 1937 עבר לבית”ר. בשנת 1938, בעיצומם של המאורעות, כשההגנה נקטה בהבלגה ואילו האצ”ל הגיב, התגייס צבי לאצ”ל. החשאיות תבעה מחברי בית”ר שגויסו לאצ”ל, לעזוב את בית”ר וצבי עבר ל”מכבי הצעיר”.

בשנת 1941, אחרי הפילוג באצ”ל, עבר ללח”י. לכינויו “בני” נוסף עוד כינוי: “יבץ”, (שמו במהופך). הוא צורף לתאי הנוער, התאמן בשימוש בנשק והועסק באבטחת תחנת השידור של המחתרת, בימים בהם היו שידורים. בשיאן של הרדיפות אחרי ה”פורשים”, נעלם האחראי על התא שלו והוא נותר תקופה ממושכת ללא קשר. כדי לא להישאר באפס מעשה, התגייסו צבי ושניים מחבריו לפלמ”ח. הוא הוצב בפלוגה ג’ שבסיסה באשדות יעקב.

כעבור כשנה הוֹדיעו לו חבריו מתל אביב שהקשר עם לח”י חודש. הם עזבו את הפלמ”ח וחזרו ללח”י, כשהם מאומנים היטב בנשק ושדאות. מאז היה צבי נתון למעקב מצד ההגנה ופעם אף נחקר על ידי אנשי הש”י על קשריו עם האצ”ל (!). בשנת 1944 נאסר יחד עם מספר חברים, לבטח עקב הלשנה, ובילה שנה במחנה המעצר בלטרון. לאחר שחרורו מהמעצר, חזר לפעילות במחתרת והוצב במחלקת המודיעין (מחלקה ו’). הוא הופקד על קשרים עם שוטרים וקצינים יהודים, שהעבירו ידיעות לתנועה, וביניהם מהבכירים ביותר. משנת 1944 עבד לפרנסתו בחברת “הארגז” ההסתדרותית, וככל חבריה גויס להגנה והיה חבר בה במקביל לחברותו בלח”י. בהגנה הוצב בחי”ש הפרברים.

משפרצה מלחמת הקוממיות, גויס צבי גיוס מלא לחי”ש הפרברים, שבהמשך אורגן כגדוד 53 בחטיבת גבעתי. הוא לחם בקרבות גדודו בגזרת הר־טוב ובחזית הדרום. בגמר המלחמה השתחרר בדרגת רב־סמל וחזר לעבודתו בחברת “הארגז” עד פרישתו לגמלאות בשנת 1988.

בשנת 1952 נשא צבי לאִשה את יהודית לבית וילדרף ונולדו להם שני בנים: איתן ורוני ונכדים. עסק בציור, בטכניקה של צריבת עץ.