פסח נולד ביום י”ג בניסן תרפ”ג, 30 במרץ 1923 בעיר סופיה שבבולגריה. הוריו, עליזה וחיים, שהיו בעלי הכרה ציונית, חינכו את שני בניהם ברוח זו. פסח למד בבית ספר יסודי ובגימנסיה ועוד בהיותו תלמיד, התבלט בכושר מנהיגות. הוא היה צעיר עדין נפש ובעל תרבות, איש מחשבה ומושך בעט. בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער של בית”ר בסופיה, בתקופה בה התנועה הייתה נרדפת ובלתי פופולרית. עד מהרה תפס את מקומו כאחד מעמודי התווך של התנועה, מארגן, מדריך, מגייס אוהדים וחברים. תמיד שימש דוגמה אישית והוכיח מסירות רבה ביותר בהתנהגותו ובמעשיו.
בראש מעייניו עמדה תמיד השאיפה לעלות לארץ ישראל וכאשר נקרתה לו ההזדמנות, הצטרף אל קבוצת עולים מבית”ר ובאפריל 1941 עלה ארצה בעליה בלתי לגאלית באנייה “דוריאן”. בהגיעם לחוף, נתפסה האנייה על ידי הבריטים ופסח נכלא יחד עם יתר העולים במחנה המעצר בעתלית למשך 18 חדשים. עוד בהיותו במחנה, יצר קשר עם לוחמי חרות ישראל ועם שחרורו הצטרף, עם חברים נוספים, למחתרת. הוא היה מסור לעבודתו ומילא את התפקידים שהוטלו עליו בדבקות ללא גבול.
פסח הקפיד מאד על חשאיות והסתיר את פעילותו בתנועה אף מחבריו הקרובים. הוא עבר אימוני נשק ועסק בשליחויות חשובות ולימים הוטל עליו להיות המקשר ושומר ראשו של אליהו גלעדי – “שאול”, ממנהיגי לח”י דאז, שברח ממזרע יחד עם יצחק שמיר – “מיכאל”. “שאול”, שהיה אחראי על ביצוע הפעולות, התגלה כאדם נטול אנושיות ומוסריות, היה משוחרר מכל מעצור ואף כלפי חבריו גילה אכזריות ואי התחשבות. הוא הטיף לשלטון הכוח בתוך המסגרת, הפעיל את נחת זרועו ואִיֵים גם על המקורבים אליו, ללא רחמים. פסח, שהיה במחיצת מפקדו יומם ולילה, היה עֵד ראיה לשיגעון הסדיסטי שלו ובעצמו היה קרבן קבוע להתעללויותיו האכזריות.
באחד הימים נעלם פסח. חברתו מצאה על מיטתו פתק בכתב ידו בזו הלשון: “כשתקראי את המכתב הזה כבר לא אהיה בחיים. אינני יכול להמשיך את קיומי בתנועה, כפי שהיא כיום, ובלי התנועה אין טעם לחיים. היי מאושרת”.
ביום כ”ט באייר תש”ג, 3 ביוני 1943 נמצאה גופתו. הוא נהרג בנסיבות טראגיות. בן 20 היה במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב. הניח הורים ואח.
