דוד בן ברוך ורבקה נולד בירושלים בשבט תרצ”ב, 1932 למשפחה ותיקה מהישוב העברי הישן, שבניה חונכו ברוח ישראל סבא והיו חדורי נכונות להתנדב למשימות לאומיות.

היה הצעיר באחיו. שניים מאחיו ואחת מאחיותיו היו חברי הגנה. אחיו, משה, נפל באביב 1947, כאשר יצא עם כוח בעקבות הל”ה, שנפלו בדרך לגוש עציון. שתיים מאחיותיו בחרו להצטרף לבית”ר ולאצ”ל, ואילו הוא, בהיותו בן 14 ותלמיד ב”תחכמוני”, מצא דרכו ללוחמי חרות ישראל, באמצעות פניה ברחוב אל איש הבטחה של מדביקי כרוז “המעש”.

הוא צורף לתא הנוער שעסק בעיקר בהדבקת כרוזים, אבטחת מדביקים ומפיצי חומר תעמולה. לימים הדריך מצטרפים חדשים במשימות הדבקה והפצה, שהיו מסוכנות במיוחד בירושלים, שרחובותיה שרצו באותן שנות שיא של המחתרות, מסגירים למיניהם, שוטרים, בלשים וסיורים ניידים של הבריטים.

בקיץ תש”ז, 1947 הועברו דוד וחבריו לתא אימונים בנשק קל והדרכה מרוכזת יותר בלחימה ובאידיאולוגיה של התנועה. האימונים נערכו בפרדס ברעננה, בו נהרגו מאוחר יותר צעירי לח”י הידועים בשם “ילדי רעננה”. משפרצה מלחמת העצמאות, לקחו דוד וחבריו לתא חלק רב במלחמת לח”י בירושלים. בין השאר השתתף בקרבות על נוטרדאם, עין־כרם, ובניסיון הפריצה לעיר העתיקה.

לאחר המלחמה, בשנים 1950–1952 שירת בצה”ל ועד 1984 שירת במילואים. בשנת 1952 התקבל למשרד השיכון, מילא תפקידים של סגן מנהל אגף הכספים והמשק וממונה על מחוז ירושלים. משנת 1969 עבד בחברת שיכון ופיתוח בתפקידים בכירים, ומשנת 1990 עסק בבנייה פרטית. הוא פרש לגמלאות בשנת 1999, בעל השכלה אקדמאית במדעי החברה ומינהל ציבורי.

בשנת 1957 נשא לאשה את מרים לבית ביקל, ולהם שני בנים ובת: אלדד, נדב והדרה, שהתחנכו ברוח לאומית־חברתית לאור מורשת לח”י.