משה נולד ביום י”ט בתמוז תרפ”א, 25 ביולי 1921 בעיר מונקץ בצ’כוסלובקיה לאביו מרדכי צבי וייס ולאִמו בלומה. הוריו, יהודים דתיים, היו ציונים, חברים ב”המזרחי” וניהלו קונדיטוריה, אשר פרנסה את ארבעת ילדיהם. משה קיבל את חינוכו הציוני בבית ובתנועת הנוער בני־עקיבא, אליה הצטרף עוד בגיל שש. הוא למד בגימנסיה העברית במונקץ עד לעלייתה של כל המשפחה לארץ ישראל בשנת 1935.

הם התגוררו בבני ברק. משה למד בישיבה בתל אביב והיה חבר בבני עקיבא. בשנת 1937 התגייס לאצ”ל, עבר קורס בקלמניה והיה פעיל בארגון עד לפילוג. בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל הרגלים ובחיל האספקה במצרים. בשנת 1943 הצטרף ללח”י באמצעות נציג המחתרת במצרים, ועסק במתן סיוע מגוּון לתנועה בשם “נתת”.

לאחר שחרורו, המשיך את פעילותו בלח”י, תחילה בתל אביב ואחר בחיפה. כינוייו היו “שלמה” ו”אהוד”. בתל אביב היה שותף בבית מלאכה, בו הכינו חומר נפץ. בחיפה עסק בגיוס חברים ובביצוע פעולות. השתתף בהנחת מוקשים בהדר הכרמל, בקרית אתא ובשער העמקים. השתתף במעקבים אחרי הקצין קונקווסט שהיה ממפקדי הבולשת במחוז חיפה והוצא להורג על ידי המחתרת ביום 26 באפריל 1947. בשנת 1947 נעצר בידי הבריטים והושב במחנה לטרון.

השתתף בכריית המנהרה השנייה, שנתגלתה בנובמבר 1947. הוא שוחרר ממעצרו ביום 27 במאי 1948. יומיים לאחר מכן השתתף במסדר בשייח מוניס והתגייס לחטיבה 8, גדוד 82, במסגרת הגיוס הכללי של חברי לח”י. משה שירת כסמל מחלקה בפלוגת השיריוניות (פלוגה א’) והשתתף בכל קרבות הפלוגה במלחמת העצמאות. בגמר המלחמה שירת בצבא הקבע, בחיל החימוש, בתפקיד בוחן ראשי, ואחר כמפקד בסיס תחמושת בדרגת רב־סרן.

הוא יצא בשליחות צה”ל לחו”ל ובהזדמנות זו עיברת את שמו. בשנת 1968 השתחרר מצה”ל ועבד בתעשיה הצבאית כאחראי על ניסויי תחמושת.  גימלאי משנת 1986.

נישא לאסתר לבית רוטפינק ולהם שנֵי בנים.