יצחק נולד בפתח־תקוה בשנת 1921 להוריו אסתר ורחמים, שעלו לארץ מפרס בזמן שלטון התורכים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ממניעים דתיים ולאומיים. במשפחה היו שִבעה ילדים. בגיל חמש עבר עם משפחתו לירושלים וגרו בשכונת זיכרון יוסף (ליד מחנה יהודה). לאב הייתה חנות מכולת והאם הייתה עקרת בית, שגידלה את שבעת ילדיה במסירות.

יצחק למד בבית הספר הדתי “דורש ציון”. בגיל 14 החל ללמוד סַפָּרוּת על מנת לרכוש מקצוע ולעזור בפרנסת המשפחה. במשך מספר שנים היה חניך במספרה, למד ועבד, שם הכיר חברים רבים, שהשפיעו עליו להצטרף לבית”ר. מאוחר יותר, בגיל 18, גויס ללח”י. הוא עסק בהדבקת כרוזים והפצת חומר הסברה, גם במספרה חילק חומר על הארגון ובשיחותיו שם השפיע על צעירים להצטרף ללח”י.

אחרי מספר שנות חניכות, פתח מספרה באופן עצמאי ברחוב דוד ילין בירושלים. בין לקוחותיו הרבים היו ערבים צעירים משייח ג’רח, שאצלם רכש נשק ללח”י, פעמים רבות שילם להם מכספו. בין חבריו, שבאו למספרה, היו יוסף אבו־גוש וערבים אחרים מן הכפר.

לאחר אחת הפעולות נגד הבריטים, כשנפל חשד על סיוע שניתן ללח”י מהמספרה, פרצו חיילים בריטים ועשו בה הרס, וכשמצאו שם כרוזים של לח”י, נלקח יצחק לכלא לטרון וישב מספר חדשים. באותה עת נכלא בלטרון גם אחיו, דניאל, שנתפס בהדבקת כרוזי האצ”ל. לאחר שחרורם, הצטרף גם דניאל ללח”י.

יצחק המשיך את הפעילות בלח”י במחנה טלביה בירושלים בכל הנדרש, הוא גם מסר את האופנוע שלו לידי דרור, מפקד המחנה, לשימוש הארגון. הוא נהג לספר את כל חברי לח”י במחנה.

לאחר רצח ברנדוט, נעצר ונכלא בעכו, הועבר לכלא ג’למה, שם ישב תשעה חדשים. אחרי השחרור, התגייס לצה”ל ושירת במצודת אילת, שם שימש כטבח וספר.

בשנת 1952 נשא לאִשה את שכנתו, בתיה לבית נוריאל, שעבדה כפקידה במשרד המסחר והתעשייה. בשנת 1956 עברו לגור בצפון תל־אביב, שם פתחו מספרה ועבדו בה שניהם קשה ביותר. להם ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים ונכדים. בשנת 1980 יצאו לגמלאות. שנַיים מילדיהם ממשיכים בהפעלת המספרה.

יצחק היה אחד הפעילים בבית הכנסת “אוהל ישראל”, בצפון תל אביב. כיהן כחבר ועד וכמזכיר בית הכנסת והקדיש זמן רב לפעילות שבו.