נחמה (נחה) נולדה ביום י”ט בתשרי תרפ”ב, 21 באוקטובר 1921 ברוסיה, לשם גורשו הוריה יעקב ורחל סרולוביץ’ מליטא במלחמת העולם הראשונה. לימים חזרה המשפחה לליטא, שם גדלה נחה בבית מסורתי וציוני. היא למדה בבית ספר יהודי בו לימדו גם עברית. בשנת 1935 עלתה המשפחה ארצה וגרה ברמת גן, עד שעברה לכפר סבא, שם יצרו נחה ואחותה חיה קשר עם האצ”ל, בו הכירה את יהושע כהן ומאז לא נפרדו.

עם הפילוג באצ”ל, הצטרפו ללח”י. הבולשת הבריטית עסקה במצוד אחרי יהושע והוא נאלץ לחיות בפרדסי כפר סבא. נחה שימשה כ”מוציאה ומביאה”, היא ששמרה על הקשר בין אנשי לח”י המעטים שנשארו חופשיים לבין יהושע המסתתר ודאגה לקיום הפיסי, הכלכלי, של יהושע ושל חבריו לנשק. בשנת 1942 עבר הזוג לגור בתל אביב ובספטמבר 1942 לירושלים.

יהושע הסתתר כל היום בחדר ונחה יצאה לשליחויות ולקשר עם תל אביב. המחתרת החלה להתבסס ונחה הייתה במרכז העניינים ואחת הדמויות הקובעות באותה תקופה. באביב 1944 נתפסה בחדר בו הדפיסו את ביטאון לח”י “החזית” והושמה בכלא בית־לחם. יהושע נאסר באוקטובר אותה שנה והוגלה לאפריקה. מהיום הראשון יצרה נחה יחסים מצוינים עם כל האסירות היהודיות. תוך זמן קצר ניסתה, יחד עם חברתה חיסיה, לברוח. הן נתפסו והוכנסו לצינוק.

נחה השתחררה מהכלא באביב 1947 וחזרה לפעילות כאחראית על האזור מראשון לציון עד גדרה. משם הועברה לחיפה ועסקה בעיקר בגיוס. משבר קשה עבר עליה עם מות אִמה האהובה. יהושע חזר מהגלות ביולי 1948 והשניים עברו לירושלים. אחרי ההתנקשות במתווך האו”ם, ברנדוט, ביום 17 בספטמבר 1948, הם עברו לתל אביב והחליטו להתחתן.

בעקבות ההתנקשות פתחו שלטונות ישראל במאסרם של חברי לח”י לשעבר ואילצו אותם על ידי כך לחזור למחתרת. נחה נאלצה להסתתר עד שניתנה חנינה כללית לחברי לח”י. נחה ויהושע חזרו לכפר סבא ויהושע התגייס לצה”ל. באוקטובר 1949 ילדה נחה את בנם בכורם, שנה לאחר נפול אחיו של יהושע, והילד נקרא על שמו – מנחם (חמי).

בשנת 1952 החליטו נחה ויהושע לעבור לקיבוץ המתהווה בנגב – שדה־בוקר, בו הפכה נחה לדמות מרכזית נערצת הודות למסירותה. אחד הכינויים שלה היה: האמא הגדולה של הקיבוץ, שם גם נולדה בתה ראומה. לנחה ויהושע שבעה נכדים.

נחה חלתה במחלת הסרטן ממנה נפטרה בראש חודש, א’ בתמוז תשמ”ה, 20 ביוני 1985. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין של שדה בוקר.