עדות של כהן יהושע – “שפסל”

יהושע, בנם של יעקב ובלומה, נולד בשנת 1922 ‏בתל-אביב.
האב, יהודי דתי והאם, עלו שנה קודם-לכן מלטביה. בהיותו בן שש, עקרה המשפחה לכפר סבא. האב שמר, כעיקרון, על עבודה עברית. פרדסו היה אחד משני הפרדסים בכפר סבא, שעבדו בו רק פועלים יהודים. יהושע היה חבר “מכבי”, למד בבית-ספר דתי ובתיכון “תחכמוני”. בן 14 ‏הצטרף ל”הגנה הלאומית”.  בן 15 ‏- לארגון הצבאי הלאומי. בקיץ 1938‏, בימי המאורעות, השתתף בפעולת תגמול נגד ערבים. עם הפילוג באצ”ל, הצטרף ללח”י. אחרי רצח יאיר, היה בין היחידים בלח”י, שהצליחו לחמוק מידי הבריטים.

חברים מספרים

מה היו המניעים שהביאו חוגי נוער ומבוגרים ,מכל הסוגים ,להצטרפות לשירות הארגון בכפר סבא. אנסה להתעכב על מספר גורמים כפי שהם נראים בעיני, שהשפיעו עלינו, הווה אומר על קבוצות הצעירים והנוער.

הגורם המכריע הראשוני ,במגעו של הארגון עמנו, התבטא בדינאמיקה הצבאית והארגונית שלו. גייסי הארגון הראו התלהבות ומסירות לאותו עניין שבשורותיו רצו לגייס אותם בדבורם, בהתנהגותם ומעשיהם, ראית את הזיקה והתחושה הביטחונית הממלאת את כל ישותם ומעסיקה בלי הפסק את מחשבתם. הרושם הכללי שלנו היה, שלגבי רוב חברי ההגנה, שמשה זו מעין תוספת ולעיתים אפילו תוספת מכבידה, שגזלה מהם שעות עבודה, או שעשוע מכוון שרוב אנשי הארגון ומפקדיו היו ידועים ל”שבאב” של המושבה ורוב קולותיהם היו די גלויים. בשורה זו או אחרת הייתה לה השפעה רבה על הנער, במידה עזה ביותר. כל סממני ההשפעה על מדריכי תנועות הנוער השונות, שהיוו למעשה את הגורם המתווך בין הנוער להגנה, היו עלובים, לעומת אלו של הארגון, בכוח השפעתם השולית על הצעיר ושהיה ספק שהם עלולים להשפיע על הצעיר בסביבות גיל ה-15, לימוד תורת פרויד, שירה וריקודים במעגל או אפילו שעורי איתות אחת לשבוע, לעומת אותה פגישה ראשונה מאחורי מסך באחת מבתי האריזה בסביבות המושבה. ה”שבאב”, מוסבר בערך גורם הביטחון, חשיבותו לגבי גורל היישוב והמושבה ולבסוף הסיכויים שיש לך הצעיר לקחת חלק פעיל בכל אלה. לאחר שהתקבלת, קודם אך לטירונות, הייתה לך הזכות להציץ ממש לאותו עולם ולראות באיזה מידה של רצינות ניגשים לעניינים. כל איחור לשמו, כל הופעה בלתי מסודרת, כל זיהוי ופקודה זכו מיד לתגובה חריפה, שהייתה מדי פעם, ונוסף להסברת הנזק העלול להיות לעצמם, גם בתביעה חוזרת ונשנית להיות ראוי להגנה על שורות הארגון. גם שיטת האימונים הצטיינה במרץ, ההרגשה היתה שהכשרתך המקצועית גדלה והולכת. הנה התחלת בתורת הקשר והקונספירציה, עבדת באיתות ותרגילי סדר והנה סוף סוף הגעת גם לאימוני נשק ומכאן לתרגילי ביצור ואש, בתחילה בלי נשק ואח”כ ממש בנשק, בתחילת בקבוצות קטנות ואח”כ בתמרונים פלוגתיים, כל שיעור כזה, כל בחינה שנעשתה בדרך כלל ע”י מפקד יותר גבוה הוסיפה להעלאת ערכך העצמי ושמשו חוויה בלתי נשכחת. האומנם נכונה שיטת גיוס בדרך כזו, עם יסוד הרפתקני הבלתי חינוכי וההרסני ?, תשובתי במלוא הכנות המוסרית הפנימית הבלתי מעורערת והעוז להתבונן במציאות בעיניים האכזריות ביותר, תהיה לא. ואסביר מדוע אינני מאמין שניתן להחזיק נער במסגרת טובה, לתקופה ממושכת ,מבלי לבססו מבחינה רעיונית מחשבתית. אולם זאת לדעת א. הזיקה והטיפול בכל לבבך בכל נפשך בכל מאודך באותה תקופה, הם לכשעצמם כבר הראו מהות די חינוכית, כיום ,שנושא הביטחון שנהפך לדבר מובן מאליו, אך קשה לתאר איזה שינוי מהפכני היה זה להפוך את אותו נושא לגורם תובעני, יום יומי וניהולו בעיה העלולה לצוף מידי כמה שנים בפרעות הערבים, כפי שהדבר התבטא אצל רוב חברי ההגנה. ב. לכל תהליך של חינוך והדרכה שהם תהליכים ממושכים ואיטיים, יש עד התחלתי טכני מפלגתי ואיני רואה כל עוד אם האטה הזאת תתבטא בכושר צבאי, יכולת ארגונית ותעוזה. ,יתר על כן, ודאי שאין זה נופל מבחינת ערכו החינוכי ע”י בניית טיולים ואפילו שיחות של מורים אשר בדרך כלל נועדו להטיל פקפוק ולמנוע קיצוניות לשמה, מה שאין זה תלוי בדיאלוג כביכול. את פעולות התגמול נגד הערבים קשה לומר שיש לגביו מקום לוכוח אידיאולוגי קונקרטי ממשי. הוכוחים, או שנסבו על העבר או על השערות לגבי העתיד.

אכן היה בא להיכל הארגון, מן הגורם המפריד והבלתי משביע רצון, קודם כל להורים ושנית לאותם תנועות פוליטיות, שתנועת הנוער, היו לגביהם ,מעין פרוזדור אין זה אומר שאיש הארגון לא יכול היה להשתייך לאיזה ארגון פוליטי שהוא שמאלי וימני כאחד, ההיפך הוא הנכון, מפקד הארגון עשה את הכל על מנת לא לארגן את המסגרת בשום פעולה מפלגתית שהיא. לאחר מכן, שהשוני חדל להיות מצומצם במסגרת הטכנית, אמצעית ארגונית לשמן והתפשט גם אל תחומי השטח הרעיוני פוליטי הדל ,היה המומנט הראשוני צריך להוות את הארובה המרכזית הפתוחה ליציבות, הווי אומר, להישארות בשורות הארגון. בא במידה שבמקביל לכל החיובים ביכולת המקצועית ,לא הותנתה תשומת הלב לחינוך וביסוס רעיוני שיטתי ומעמיק, ועל כן החלו מבצבצים נבטי הנשירה מסיבותיהם וגורמיהם שהיו רבים ושונים. קשה לומר שהארגון הצליח באופן פעיל ובצורה רצינית ביותר לענות על התקנה שבכתב על ראש חניכיו, אולי לא הבין די צרכו את ערך הדבר, אולי לא היה זה בכוחו מבחינת כוח האדם. על כל פנים אם התחלת פעולות התגובה נגד הערים שאין הם המסמלים למעשה את תקופת השוני המהותי בין ההגנה והארגון, היו חלק מעשה הארגון מבחינה אידיאולוגית, חייבים להיות ניזונים מתוך עצמם. הרוח החיה בסניף ההגנה הלאומית בכפר סבא היו בן משפחת סטרליץ. קלעי שהצטרף אל הסניף בהיותי בן ½14 עם פרוץ המאורעות בשנת 1936. הכרנו כמובן את רוב חברי הארגון שכנגד, הייתה לנו הרגשה כי הפרש עצום קיים בדינאמיקה בין שני הארגונים. הארגון שלנו היה בעל רוח צבאית יותר שהלהיבה את הנוער, היינו יוצאים למטווחים במושבה ומשתתפים בפעולות. הפילוג בארגון זה ב-1937 לא עשה כל רושם בסניף שלנו מאחר שכולנו נשארנו בארגון הצבאי הלאומי. בפעולת תגמול ראשונה קיבלנו הוראה לפעול נגד אוטובוס ערבי שהיה בדרך יפו חיפה, בדרך מקרה הזדמנה במקום מכונית שנוסעיה היו לבושים כמוסלמים ופעלנו נגדם, אח”כ התברר לנו שנהרגו תיירים מוסלמים עולי רגל. בפעולה השתתפו 6-7 אנשים. תוך כמה שעות ידעה כל המושבה מי ביצע את הפעולה ולמוכתר של המושבה נודע, את מי עומדת המשטרה לאסור והוא הזהיר את החשודים שנמלטו מהמושבה. הסתלקנו לכמה חודשים וחזרנו. מאז הייתי מסתלק מהמושבה לאחר כל מקרה שקרה בסביבה, בין שהשתתפתי בו ובין שלא השתתפתי בו. חלקנו בהגנת המושבות, היה בכך שהשתתפתי בשמירת המושבה בגזרות שהציבו לנו כנראה מתוך הסכם מקומי בין שני הארגונים במקום. שמרנו גם בתור נוטרים וגם בנשק בלתי לגאלי, התאמנו בנשק ממשלתי שנמסר לנו ע”י השוטרים היהודים מתוך ידיעה שמוסרים את זה לארגון שלנו. מקומות האמונים שלנו היו בכפר סבא ובכרמניה, לא לקחתי חלק בפעולות ביר עדא, ידוע לי שהייתה הוראה לפגוע אך ורק בגברים. שמעתי לאחר זמן שז’בוטינסקי נזף באחראית לפעולה זאת. פעולת ביר עדא התבצעה ב-29.5.1939 .

תפיסת מחסני נשק שלנו ע”י ההגנה בכפר סבא. בכפר סבא היה מחסן ארצי, אחד או מחסנים ארציים אחדים של האצ”ל, היה שם נשק צרפתי שהגיע מפולניה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם במסגרת התכניות המשותפות בין האצ”ל ובין השלטונות הפולניים. במחסן זה היו שני מקלעים הוצ’קס, רובים רבים לכל הפחות כ-70 אולי עוד הרבה יותר ותחמושת רבה. המחסן הוצב בפיקוחו של אחד השטגליצים, הנשק הוחבא בשני פרדסים של אנשלביץ ושל ליבוביץ, שבו היה ערבי מנהל עבודה, כשהוא ארוז בחביות מצופות זפת. אחרי שקרה מה שקרה בהרצליה ,תפסו הוכמן הנהג ואנשיו את אחד המחסנאים שלנו בכפר סבא, שמו גרשון אנשלביץ והפחידוהו עד שגילה את מקום הנשק. אנשי ההגנה לקחו את כל הנשק .בסניף השתררה מתיחות וכל אלו מאיתנו הקשורים לענייני הנשק התהלכו מזויינים למניעת חטיפה. זוכר אני שהייתי בא בשבת לבית הכנסת, לפי בקשת אבא, וכשהייתי עולה לדוכן לברך ברכת הכהנים ומרים את ידיי, חשבתי שייפול האקדח מבגדיי. בין חברינו הייתה תביעה לפתוח בפעולות שיביאו להחזרת הנשק. באותו זמן נקראנו לפגישה עם יאיר. בפגישה היו 6-5 אנשים, אני כנציג מכפר סבא דרשתי מיאיר שירשה לנו לפתוח בפעולות תגובה נגד ההגנה. הפגישה הייתה בת”א, יאיר טען מכיוון שאנו עומדים ערב הכרעות מדיניות חשובות אין הזמן כשר לפעולות מעין אלה. טענתי מה יגידו חברינו, האם לומר להם שההגנה אינה רוצה להחזיר את הנשק ועלינו לוותר?, הוא ענה לי כן, כך תגיד. זו הייתה שיחתי הראשונה והיחידה עם יאיר. עשה עליי רושם, עמדתו השקולה הנוקבת לעניין ושלא ניסחף.

בשנה הראשונה למלחמת העולם קיבלנו הוראות לספק מקסימום ידיעות וחומר על פעולות השמאל השונות ועל אנשים החשודים בקשר כל שהוא עם גרמניה בעיקר במושבה רמות. המושבים לא ידענו בדיוק למה נועד החומר, נאמר לנו שאוספים אותו לארכיון מודיעין, אספנו חומר. פרצנו למשל לסניף הפועל והבאנו את כל הכרטיסיה כשלל, עקבנו גם אחרי חשודים בקומוניזם.

כיצד נוצר סניף לח”י בכפר סבא.

מיד לאחר ימי סחיבת הנשק ע”י ההגנה, באה תקופת הפוגה, הוחמר כל קשר עם האנשים המרכזיים, ידענו שמשהו מתרחש ביניהם אבל לא ידענו בדיוק על מה היה הויכוח. ביום אחד קראנו בעיתון על שוד בת”א, השוד נערך ב-16.9.1940 אחד ממפקדי האצ”ל בכפר סבא יהושע נתפס בפעולה זאת, כיון שלא לקחתי חלק בפעולה זו לא נזהרתי למדי וכעבור כמה ימים, ביום שבת הוקף הבית וכמה שוטרים בפיקודו של הבלש וילקינס ערכו בו חיפוש. נמצא אקדח בחצר ואז לקח וילקינס את תמונתי ונאסרתי, גם אבי נאסר. נכלאתי במשטרת צפון ת”א כעבור כמה ימים הביאו לחדר המעצר קומוניסט מפורק לחלוטין מעינויים, שאלתי אותו מי מבין אנשי המשטרה עינה אותו ומדוע אינם מגיבים לחיסול העינויים. הוא ענה כי המפלגה הקומוניסטית מתנגדת לטרור אישי. דבריו עשו עליי רושם. ישבו איתי אז כמה חשודים מבין הנתינים האיטלקיים. שוחררתי בערבות גדולה לאחר השחרור הגיעו אלי שמועות כאילו חנוך סטרליץ מחברי, מדברים על רעיון גירוש הבריטים, מה שנראה לי ברגעים הראשונים כרעיון טירוף, הרעיון שלא הערבי אויב ,אלא האנגלי בא אלי כרעם. כעבור זמן מה בא לכפר סבא יעקב, כנראה בקבוצה של 3 אנשים, נחמה סלולוביץ, כיום אשתי, אפרים זלטר, אחיו של יהושע וילי, ואמר לנו כי הוא בא בשם החבורה של חנוך לתבוע מאיתנו התמסרות כללית לעבודה בארגון, שהביטוי הראשון שלו יהיה קורס סגנים. מתכניות הקורס ומהתעניינותו של פולני, למדתי על הקשר שבין שוד הבנק לבין תכניות אלה ראינו שיש כסף. הקורס היה במגדיאל והתנהל בערבים. השתתפו רק 3 אנשים הנ”ל. תכנית הקורס היה בה שילוב של החינוך האידיאולוגי וצבאיות. הבסיס לחינוך האידיאולוגי היו עיקרי התחייה של יאיר שנלמדו בדרך של קריאה ושיחות. מדריך הקורס היה אליהו גלעדי. בקורס הוסברו לנו לראשונה סיבת הפילוג עם אנשי רזיאל והעקרונות החדשים של “הארגון הצבאי הלאומי בישראל” והוערכו בו יסודות לגישה מהפכנית ביחסים בין מפקדים לפיקודים, הווה אומר, בכוח המשמעת הקודמת שהייתה מבוססת בעיקרה על פקודות הושם הדגש על חינוך אידיאי, על משמעת מתוך הכרה. הקורס עשה עלי רושם רב. במשך כל הקורס היתה משמעת היפר הרפתקנית של “האצ”ל בארץ ישראל” ,וחלק בארו לנו את האידיאולוגיה, שנראתה אומנם תמוהה ברגע הראשון. אופן ניהול הקורס נטע בנו ביטחון שהמסגרת תעמוד בכובד המשימה. בקורס למדנו גם שימוש באקדח, נעזרנו בחוברת האקדח של דן ראש, וכן שימוש בתת מקלע סיני, ברימונים, מוקשים וחומרי חבלה, טקטיקה של לוחמה אקטיבית, עקרונות הקונספירציה וכן הדרכה. נאסר עלינו לנקוב בשמות, חוץ מאשר בעניינים טכניים. לאחר הקורס בחרנו כמה מאנשי אצ”ל. במקום סניף האצ”ל במושבה שהתפורר ולא היה קיים למעשה, התחלנו להדריכם. בהדרכה הועמד דגש על הצד האידיאולוגי והמהפכני, עיקרי התחייה אותם הבהרנו לחניכים שהאצ”ל בישראל אינו מסגרת נוספת לחיים הרגילים, אלא תוכן חיים התובעת התמסרות גמורה עם כל המסקנות הנובעות ממנה. הייתה לנו אמונה ברעיון ונכונות ללא גבול. עצם העובדה שעניין החינוך הרעיוני שימש גורם לעיון מעמיק לשיחות ולויכוחים, הייתה שונה מהנעשה באצ”ל הקודם, שבו לא היו שיחות אלא הוראות ופקודות, או לכל היותר דיונים מקצועיים. באחת הימים בהיותי בבית, בכפר סבא, באה המשטרה והקיפה את ביתנו. נמלטתי מהבית לתל-אביב ומאז ירדתי למחתרת. המשטרה חיפשה אותי ואני התגוררתי בתל-אביב המחתרת הייתה פזורה במקומות שונים בחדרים שנשכרו ע”י אנשינו באמתלות שונות.

כשלון הפעולה של שיקה וניצקו הביאו עלינו דיכאון נפשי רב בגלל הקרבנות היהודיים, פעולות הלוחמה המהפכניות שלנו שנעשו, היתה בבחינת המטרה מקדשת את האמצעים, אך לצערנו המטרה לא הייתה ידועה לציבור וכתוצאה מזה הייתה פעולת השוד בלתי מובנת. כמות ההסתה נגדנו בעיתון ובהגנה היתה רבה ולנו לא היו אמצעים לפתוח בתעמולת נגד והסברה. חושב אני שמקרה זה שמש לנו לקח והתחלנו בפרסום כרוזים ובשידורים. בתקופה ההיא היו הפעולות נתונות בידי מטה שהיה קשור עם יאיר. יאיר לא היה איש הפעולה המעשית ועל כן כלל את המטה סונקה ,מפקדי באותו זמן. בפעולה שבוצעה ברח’ יעל 8 בתל אביב. רצינו להביא למותם של ראשי הבולשת בארץ- וילקינס ומורטון. במקום הפעולה הוטמנו מספר מוקשים והתכנית הייתה בצוע של פיצוץ משני, שיביא למלכודת ראשי הבולשת הנ”ל שבבואם למקום הארוע יופעל המוקש העיקרי. במקומם באו קצינים יהודים, שיף וגולדמן וקצין בריטי והם אלה שנהרגו. המוקש השני שעליו הייתי אחראי לא הופעל על ידי מאחר והאוביקטים לחיסול וילקינס ומורטון היו מוקפים בהמון יהודי שבא למקום מתוך סקרנות. פעולות אלו הגדישו את הסאה ועוררו את המשטרה ואת זעם ההמון שהביא לשיא את השנאה אלינו ואז כתב יאיר את דבריו על תל-אביב המטורפת ואת הכרוז המתחיל במילים “כסדום הייתה תל-אביב”. ניסינו לכתוב תעמולת נגד כרוזי ההסתה נגדנו והתוצאות היו עלובות ולמעשה הפך כל הישוב לשונאינו ולרודפינו, כולל התנועה הרביזיוניסטית, אף המשקיף שהיה עתון ימני גינה את הפעולה. במהרה באה פעולת הנקם של המשטרה. ברח’ דיזנגוף 30 . בתל אביב, נהרגו אמפר וז’ק, נאסרו סרורי ואפשטיין. החלה תקופה מתוחה, יאיר היה נודד מדירה לדירה. המפקד היה יצחק פנד. המקשרת עם יאיר הייתה חסיה שפירא. הצעתי להקים יחידת שומרי ראש מזוינת לשמור על דירתו של יאיר, אך יאיר סרב לכך. בתקופה זאת שלפני מות יאיר ולאחריו החלה ההגנה לרדוף אחרי אנשי לח”י, לחטפם ולענותם. נתגלו מחסני נשק, ואנשים שלנו הוסגרו ע”י ההגנה למשטרה, נחטפו פסח רוזין, אליהו לוין, אפרים זטלר, אני הסתתרתי בכל אותם הימים. באותו זמן נעשו רוב הסידורים והוקמה לי דירה בטוחה בירושלים. פרסום התמונות בעיתונות. לפני מותו של יאיר פרסמה המשטרה בעיתונות רשימה של אנשים מרכזיים בארגוננו למעשה רוב האנשים ברשימה זו חוץ מיאיר כבר פרשו אז מפעולה- חנוך סטרליץ, בנימין לרוני, אהרון צוקרמן, יעקב פולני, נחמן שולמן. כתוצאה מפרסום זה הסגירו עצמם חלק מאנשים לשלטונות הם עשו זאת בהתייעצות עם עו”ד ברמן שהיום כפי הנדמה לי היה מאנשי פריצקר, המנהל הישיר את יחסי אצ”ל לח”י באותה התקופה. עם ניסיונותיו השונים של יאיר לפלג את האצ”ל נוצרה בתקופה הזאת שנאה המלווה כל פילוג. אצ”ל לא חסך כל מאמץ להציג בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים את השוני בינו לבין “האצ”ל בישראל” שנקרא בפיהם הפלג בניגוד לבחניקים ע”ש כינויו של רזיאל בן חנניה, הדבר התבטא בגירוש אנשים מפלוגות בית”ר בדרישה לצאת ממקומות מגורים שכתוצאה ממנו היו מספר מקרים של הופעת משטרה לגינות אלו מסיבות בלתי מובנות. לנו נאמר שאבנר וחבריו מקיימים שיתוף פעולה עם הבריטים, פרטים מדויקים לא ידועים לי. יש לציין כי כל העיתונים כולל המשקיף פרסמו את תמונות המבוקשים על ידי המשטרה על אף זאת שידעו כי בכך הם מסייעים לא רק להסגרתם ,אלא גם להריגתם של אנשים אלה.