דבורה נולדה בשנת 1915 בעיר סרנה שבפולין להוריה מרים ובנימין קפשוק. האב היה קצב, האם עבדה בבית מרחץ, ובחלקת האדמה שלהם ליד סרנה גידלה המשפחה ירקות למחייתה. נולדו להם שמונה ילדים. המשפחה היתה דתית.

דבורה למדה בבית הספר העברי “תרבות” ובבית הספר הפולני. בגיל צעיר הצטרפה לבית”ר והייתה חברה פעילה. בשנת 1936 עלתה לארץ בעליה לגלית, כאשר נישאה נישואים פיקטיביים לחלוּץ, חבר קיבוץ, מהארץ. כשהגיעו לארץ – נפרדו.

דבורה השתקעה בתל אביב ועבדה במסעדה לנקניקים לפרנסתה והמשיכה את פעילותה בבית”ר. היא נישאה ונולד לה בן, אך נפרדה מבעלה. דבורה נפגשה עם צבי כהן, לימים בעלה, אותו הכירה עוד מזמן עלייתה לארץ. הוא היה חבר לח”י, ובהשפעתו הצטרפה ללח”י בשנת 1945, על אף היותה מטופלת בילד.

היא פעלה בשייח־מוניס. האחראי עליה היה “אדם”, מילאה תפקיד של מנהלת המטבח, עברה אימונים בנשק ותרגילי א”ש לילה. היא השגיחה על העברת נשק למקומות שונים ועל חלוקתו לחברים שהיו בתפקיד. עזרה בהעברת נשק ואספקה לירושלים וחיפה. נעצרה בידי האנגלים וישבה ביפו, בעקבות חשד לשיתוף פעולה עם לח”י. שוחררה מחוסר הוכחות.

אחרי פירוק לח”י, נישאה לצבי כהן והם עברו לגור בפתח תקווה. לצבי היה מוסך ברחוב יפו–ת”א, נולדו להם בת ובן. התנדבה למלחמה בשחפת והייתה פעילה במשך ארבע שנים. לאחר תקופה עברה המשפחה לגור ברמת גן.

בעלה, צבי, חלה במחלה קשה ונפטר ביום 23 בפברואר 1963. לאחר פטירתו עבדה דבורה כמלצרית בבית אל־על, בסופרמרקט ובמפעל “פיקנטי”.

לדבורה שני בנים ובת, ונכדים. אשה בעלת מרץ, עבדה, טיפלה באשה מבוגרת. אהבה לרקוד ריקודים סלונים במסגרות חברתיות וזכתה לפרסום.