ישראל נולד ביום ב’ תשרי תרפ”ב, 4 באוקטובר 1921 למנשה ובת־שבע, בעיר ברהובו (ברגסאס) בצ’כוסלובקיה, בחבל קרפטורוס, בן זקונים למשפחה שומרת מצוות בת 11 נפשות. האב היה סוחר. ישראל עלה ארצה על סיפון האנייה “קטינה”, בעלייה בלתי לגלית, בשנת 1938. מגיל 10 היה חבר בית”ר, ומשעלה ארצה היה חבר בפלוגת בית”ר בבאר יעקב, שם הצטרף לאצ”ל.

עם הפילוג, צידד יחד עם חבריו ביאיר, ונאלץ לעזוב את הפלוגה בבאר יעקב. עבר להתגורר בנתניה וכעבור מספר שבועות התנדב לצבא הבריטי. באפריל 1941 נפל בשבי הגרמני במערכה על יוון. כעבור ארבע שנים במחנות שבויים, שוחרר על ידי צבא ארה”ב ונשלח לאנגליה, ומשם, דרך מצרים, חזרה לארץ. כאן מצא קשר חדש ללח”י, בה היה חבר פעיל עד הגיוס לצה”ל, בשנת 1948.

תחילה היה חבר באחד התאים בנתניה. השתתף בהכנת מטעני צד בדירתו ובפעולות חבלה במערכת הטלפונים של הבריטים באזור. השתתף בקורס אידיאולוגיה במגדיאל ואחר הועבר לתפקיד אחראי על הנוער בגוש דן. בעקבות ההעברה, העתיק את מקום מגוריו לתל אביב. נוסף לפגישות ולשיחות אידיאולוגיות עם תאי הנוער והדבקת כרוזים, הוטל עליו גם תפקיד של גיוס אוהדים באזור גוש דן.

עם הגיוס לצה”ל היה לסגן מפקד מחלקה בפלוגה ג’ בגדוד 82, והשתתף בכל הקרבות של הפלוגה במלחמת העצמאות. סיים קורס קצינים, ובהמשך, קורס מ”פים שריון ושימש בתפקידי פיקוד, הדרכה ומטה שונים בחיל השריון. בשנת 1970 נתמנה לשלישו הצבאי של הנשיא זלמן שז”ר והמשיך בתפקיד זה גם אצל הנשיאים אפרים קציר ויצחק נבון. סיים את שירותו בצה”ל בדרגת אלוף־מישנה. אחרי שחרורו, היה למנהל לשכתו של נשיא המדינה יצחק נבון. במשך שירותו השלים את לימודיו והינו “בוגר” האוניברסיטה העברית במשפטים.

בשנת 1952 נשא לאישה את בלהה יעל לונץ. להם שלושה ילדים: בת־שבע, אלה ומנשה, ונכדים. עד שנת 1970 התגורר עם משפחתו באשקלון ומאז בירושלים. פרש לגמלאות בשנת 1983.

ישראל נפטר ביום כ”ח בתמוז תשע”ב, 18 ביולי 2012 והובא למנוחות בבית העלמין החדש, נווה הדר בהוד השרון.