שושנה נולדה בשנת 1915 בעיר בנדרי (היום מולדבה) לדוד ולאתל (אסתר) נתנזון. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר הכללי המקומי, המשיכה בלימודי משפטים באוניברסיטת יאסי, שם קיבלה את התואר ‘מוסמכת למשפטים’ בשנת .1936 עוד בשנת 1933, בהיותה סטודנטית, נישאה ליעקב לדרמן (לימים ירדאור). בפברואר 1938 נולד בנם ראובן.
ב־1939 עברה עם בעלה ובנה לעיר הבירה בוקרסט, שם עבדה, עד פלישת הגרמנים לברית המועצות, כמתרגמת בסוכנות הידיעות הסובייטית טא”ס. בין השנים 1939–1944 – בעיצומה של מלחמת העולם השניה והתהפוכות הרבות שהתחוללו ברומניה – הצליחו רוב יהודי רומניה לשרוד, על אף הקשיים וההגבלות.

היות ויעקב בעלה היה פעיל ציוני ומעורב בענייני עליה, הם הצליחו ב־1944 לקבל ‘סרטיפיקאט’, וכל המשפחה עלתה לארץ ישראל. הם הפליגוּ באניית המעפילים ‘מאריצה’ עד איסטנבול ומשם המשיכו בדרך היבשה, ברכבות ובאוטובוסים, דרך תורכיה, סוריה ולבנון – לחיפה. עם הגיעם ארצה, התיישבה המשפחה בנתניה, שם גרה זמן מה. לאחר מכן עברו לרמת־יצחק, עד שלבסוף השתקעו בתל אביב. בארץ עבדה שושנה לפרנסת המשפחה בעבודות שונות, בין השאר כפועלת בבית החרושת לעטים ‘כתב’.

בשנת 1945 הצטרפה למחתרת לח”י. היא הועסקה בתפקידים שונים, בין היתר בקישור, בתרגום לצרפתית של מאמרים מתוך עיתון ‘המעש’, בהדפסתם ושליחתם לחוץ לארץ, לארצות דוברות צרפתית. היא הסתירה בביתה פצועים מפעולות לח”י. במשך תקופה מסוימת התגורר בביתה גרא (נתן ילין־מור), חבר מרכז לח”י.

לאחר קום המדינה, משנת 1949 ואילך, עבדה במשרד הדואר (שלימים נקרא משרד התקשורת), שם הגיעה לדרגת מפקחת ומדריכה ארצית. פרשה לגמלאות בשנת 1990. יעקב בעלה נפטר ביום 3 בפברואר 1997, לה בן ונכדים.