אהרן נולד בשנת 1917 בעָדֶן להוריו יפת וחנה. עלה בשנת 1923 עם הוריו ושלושת אחיו. המשפחה גרה בתל אביב, בנווה־צדק, ברחוב מחנה יוסף. אהרן למד בבית הספר תחכמוני ולאחר מכן בגימנסיה בלפור. עם סיום לימודיו התיכוניים, התגייס לארגון ההגנה הלאומית והיה שומר רוכב בזיכרון יעקב וסביבתה, עד תום מאורעות תרצ”ו–תרצ”ט.

שיחק כדורגל בקבוצת מכבי צפון ואף השתתף באחת המכביות. הודות לשליטתו בשפה האנגלית, הצליח להתקבל לעבודה כפקיד במחנה הצבאי הבריטי ברפיח. בשנת 1942 יצא למשימה מודיעינית לביירות שבלבנון, עם שני חברים נוספים (גואל עוזרי ויהודה ירימי). הם התחפשו לערבים ונשאו תעודות של ערבים. משימתם הייתה לאסוף מידע עבור נציגי צרפת החופשית על הלך הרוחות בקרב האוכלוסייה. בעקבות בריחות מבתי סוהר בארץ, חשדו הבריטים כי אלה הם שלוֹשה אנשים אחרים, מבוקשים שעברו לביירות. איש הקשר הצרפתי הבהיר לבריטים את הטעות ושלושתם הוחזרו ארצה בריאים ושלמים.

לאחר תקופת ניתוק, חודש הקשר עם לח”י בשנת 1944 ומאז השתתף אהרן בקורסים לנשק וגם היה למדריך בכמה קורסים. הוא השתתף בהתקפוֹת רבות נגד הבריטים: פיצוץ גשר נעמן (בליל הגשרים), ההתקפה על שדה התעופה הצבאי בכפר סירקין, פיצוץ בניין הבולשת הבריטית בדרך ליפו, בה נהרג המייג’ור דורן, פיצוץ רכבת, במסגרת החרמת כספים ויהלומים, ועוד.

בשנת 1947 נאסר אהרן וישב בלטרון כשמונה חודשים. לאחר שחרורו, חזר לפעילות מלאה בלח”י. משהחלו התקפות הערבים על הישוב היהודי, בעקבות החלטת האו”ם על חלוקה, הועבר לירושלים והצטרף ללוחמים. בספטמבר 1948, לאחר פרשת ברנדוט, פורקו יחידות לח”י ואהרן התגייס לצה”ל. לאחר שחרורו ב־1949, התקבל לעבודה כקצין מכס בנמל התעופה בלוד (לימים ‘בן־גוריון’).

בשנת 1952 נשא לאישה את דבורה יפת, חברת האצ”ל בירושלים (כינויה עופרה). נולדו להם שני בנים: אבנר, בשנת 1953, ועופר בשנת 1955, ונכדים.

בשנת 1955 התקבל אהרן לעבודה בחברת אל־על ושימש כקצין תחבורה, ולאחר מכן כנציג החברה במדינות שונות בעולם, עד לפרישתו לגמלאות.

אהרן נפטר ביום י”א באדר תשנ”ד, 22 בפברואר 1994 והוא בן 77. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון.