יעקב נולד בשנת 1931 בעיר אורמיה באזרבייג’אן הפרסית לאמו מזל ולאביו שמעון יעקבי. אביו עלה לארץ ישראל בשנת 1935 וכעבור שנה, בשנת 1936, עלתה אִמו עם חמשת ילדיה, בעלייה בלתי לגלית, בדרך לא דרך, כשהיא חוצה את איראן ואת סוריה. כשהגיעה ארצה, היא וילדיה נתפסו על ידי הבריטים והוחזקו במאסר. כאשר שוחררו, הצטרפו אל אבי המשפחה שהיה צורף אוּמן ופתח חנות לתכשיטים בירושלים.
בבית התחנכו הילדים על אהבת העם והמולדת. יעקב למד בתחילה בתלמוד תורה “נזר אהרן” ולאחר מכן המשיך את לימודיו בבית הספר “רטיסבון”. כנער הצטרף לתנועת הצופים, קהילת “נטר” בירושלים. מאז החלה להעמיק תודעתו הלאומית. רצח יאיר השאיר עליו רושם עמוק וכנער התעורר בו רצון עז לנקום בבריטים. אך המעט שיכול היה לעשות הוא לעזוב את תנועת הצופים ולהצטרף לתנועת “ברית החשמונאים” הלאומית, שדרכה, כעבור זמן, גויס לתנועת לוחמי חרות ישראל. הדבר היה במחצית השנייה של שנת 1947, כשיעקב היה בסך הכל בן 16.
עם קום המדינה שהה עם חברי לח”י במחנה “דרור” בטלביה. באותה תקופה אחיו הבכור של יעקב, אפרים, שהיה חבר האצ”ל והשתתף בפעולות רבות, נפל בהתקפה המשותפת של האצ”ל ולח”י על דיר־יאסין. אחרי ההתנקשות במתווך האו”ם השבדי פולקה ברנדוט, פירוק מחנה לח”י בירושלים על ידי שלטונות ישראל ומאסר חברי לח”י, הסתתר יעקב כדי לא להיאסר, עד למתן החנינה הכללית, ואז התייצב לגיוס לצה”ל. הוא הוצב ביחידת קשר בפיקוד דרום ושרת כקשר בוועדת שביתת הנשק ומושבו היה בעוג’ה אל חפיר.
לקראת סוף מלחמת הקוממיות עברה משפחתו מירושלים ליפו, שם פתח אביו בית מלאכה ליצירת תכשיטים. לאחר שיעקב השתחרר משירותו הצבאי, הצטרף אל אביו והיה גם הוא לאומן יוצר תכשיטים.
ביום 31 במרץ 1966 נשא יעקב לאשה את שרה לבית מרמר, שעלתה מתורכיה, ונולדו להם שלושה ילדים: סיגלית, רונן ועירית.
