דוד נולד בשנת 1925 בלוצק שבמזרח פולין לאביו יעקב. דוד בעל השכלה תיכונית זכה לחינוך עברי לאומי בבית. הוא הגיע ארצה בעיצומה של מלחמת העולם השניה, בשנת 1944, לאחר ארבע שנות טלטולים באירופה של אימי השואה והמלחמה. החל לעבוד כפקיד במפעל לליטוש יהלומים בנתניה, ועד מהרה הצטרף לשורות לוחמי חרות ישראל ולקח חלק בפעולות נגד השלטון הבריטי הזר.

עם פרוץ מלחמת השחרור, החל לעסוק בהעברת אספקה וחימוש ללוחמי לח”י בירושלים. עם הצטרפות התנועה לצה”ל, בשלהי מאי 1948, הוצב דוד לגדוד 82 בחטיבה 8, והשתתף במבצע דני, במבצע יואב ובמבצע חורב.

במבצע חורב נכבשה עוג’ה־אל־חפיר, היא ניצנה, לאחר שני ימי לחימה כ”ד–כ”ה בכסלו תש”ט, 26 בדצמבר 1948 ובשניהם השתתפה פלוגתו של דוד. היעד היה מוגן היטב ופלוגה א/89 נשלחה לעזרה, ללא כל תכנון מוקדם. נאמר להם רק: “המצרים בורחים, היכנסו”. פלוגה זו ספגה אבדות כבדות. ששה לוחמים, בראשם המ”פ (דב הבלונדיני) ומ”מ, נפלו ורבים נפצעו.

ביום הלחימה השני כ”ה בכסלו תש”ט, 27 בדצמבר 1948, היום בו נכבשה עוג’ה, השתתפו שתי פלוגות מגדוד 89, נוסף על פלוגתו של דוד, שנפל באותו קרב. תחילה נקבר בחולדה, וביום כ”ג בתמוז תש”ט, 20 ביולי 1949 הועבר למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית הקברות בנחלת יצחק.

חייל שנפל בקרב ולא ניתן לזהותו מתקרא “חייל אלמוני”. כל פרטי זהותו ודיוקנו מצויים במקום כלשהו – אך לא ניתן לקַשרם לגופה מסוימת. לעתים מתמזל המזל, גם לאחר שנים רבות, והוכחות חד משמעיות מקשרות בין חלל לזהות. החייל יוצא אז מאלמוניותו.

לא אלה החיילים האלמונים עליהם כתב יאיר. לוחמי המחתרת – אלמוניותם כפולה. בקרב הלוחמים, זהותם האזרחית אלמונית. בין חבריהם האזרחים, היותם לוחמים עלומה. זאת – כל עוד לא נתפסו במהלך מלחמתם, או משנסתיימה המלחמה, שאז מתגלות זהויותיהם השבות להתאחד לאחת.

דוד הִנו חייל אלמוני אבסולוטי. פרטי זהותו מועטים עד כאב: שם פרטי, שם האב, עיר הולדת, שנת הולדת והשכלה. אפילו שם משפחתו המקורי אינו ידוע, כי בארץ אימץ לעצמו דוד את שם המשפחה יעקבי, על שם אביו שניספה בשואה. קיים גם דיוקנו, כפי שנתפרסם בספר “יזכור” של משרד הביטחון משנת תשט”ז, אך עד כה לא נמצא מי שישפוך אור נוסף על דמותו וזהותו.
יהי נא דף זה גלעד לדמותו.