זאב, בן מרים עטרה וד”ר יהושע השל ייבין, נולד ביום כ”ט בתמוז תרפ”ו, 11 ביולי 1926 בעמק יזרעאל. לזאב אח בשם ישראל, מרצה ללשון וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. משפחת ייבין חזרה מעמק יזרעאל לתל אביב, בה פעל האב במסגרת התנועה הלאומית: היה חבר בתנועת “ברית הבריונים”, התנועה הרוויזיוניסטית והארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל. זאב סיים את בית הספר היסודי “אחד העם” בתל אביב בשנת 1942. משנת 1943 ועד לסוף שנת 1948 עבד כפועל בתעשיית היהלומים.
את לימודיו המשיך בערב בבית הספר התיכון “השכלה” בתל אביב, כן החל ללמוד בסטודיו על שם “אבני” ועסק בציור.
בשנת 1946 התגייס ללח”י. במחתרת עסק בהדבקת כרוזים, והפצת חומר מחתרתי. בשלב מאוחר יותר עבר למחלקת גיוס אוהדים, ממחלקת האוהדים עבר למחלקת גיוס נוער. ב־17 בפברואר 1948 השתתף בפעולה שנועדה לפגוע במסגד באבו־כביר ביפו, ממנו צלפו ערבים על רחובות תל אביב. בפעולה זו נפצע בגבו ושהה בבתי חולים כשנתיים ימים.
עם הקמת המדינה וגיוס כל אנשי לח”י לצה”ל, התגייס לצבא על אף היותו פצוע. בצבא היה מאושפז זמן רב, עד ששוחרר בשנת 1951.
עם השחרור החל את לימודיו בגיאוגרפיה, היסטוריה וגיאולוגיה, באוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר השלישי – תואר ד”ר – סיים בשנת 1971. בשנת 1951 החל לעבוד באגף העתיקות, לימים רשות העתיקות בה עבד עד שנת 1991, מועד פרישתו. היה מנהל תחנת עתיקות, חפר במקומות שונים בארץ ופרסם מאמרים מקצועיים רבים. כן פרסם מאמרים וסיפורים ב”סולם”, בעריכתו של ד”ר ישראל אלדד.
בשנת 1953 נאסר באשמת חברות ב”מחתרת צריפין” ושוחרר לאחר שתי שנות מאסר.
בשנת 1955 נשא לאִשה את עדה לבית ספקטור. לעדה וזאב שלושה ילדים וארבעה נכדים. משנת 1991, עת יצא לגמלאות, עסק בפרסום מאמרים המתבססים על ממצאים מתקופת עבודתו ברשות העתיקות. כן עסק בחקר שירתו של אורי צבי גרינברג ובהרצאות עליה.
זאב נפטר ביום כ”ט בטבת תשע”ה, 20 בינואר 2015 והובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.