חייא נולד בשנת 1927 בבוכרה, רוסיה. לאביו היה בית מסחר לבדים, האם היתה עקרת בית ועסקה בגידול הילדים. כשהחלו רדיפות השלטון הקומוניסטי אחר האזרחים שתבע למסור את כל הזהב שברשותם לידיו, החליטו ההורים, כי חייא יחד עם אחיו הגדול ואשתו, יעזבו את המדינה. בהיותו בן חמש, עזבו שלושתם את רוסיה בדרכון אפגני. באפגניסטן התברר, להם, שיש אפשרות להגיע לירושלים.
בשנת 1933, לאחר נדודים של שנה הגיעו לגבול לבנון וחצוּהוּ בלילה. ליד מטולה תפסו אותם הבריטים והעבירו אותם למאסר בבית לחם. לאחר שלושה שבועות שוחררו הודות לערבות של בני משפחה וניתנה להם רשות שהִייה בארץ עד שישה חודשים בלבד. בשנת 1939 עברה המשפחה מירושלים לתל אביב, ובשנת 1940 הצטרף חייא לשורות “ברית החשמונאים”. באותה שנה עבר גם קורס מדריכים.
בשנת 1943 הצטרף ללח”י. עסק בהפצת כרוזים ובהדבקתם. הועבר למחלקה ו’ כי אחד מחבריו היה חבר הגנה ודרכו קיבל מידע חסוי על פעולותיה. כן ערך תצפיות על תנועות הצבא הבריטי ועל המחנה הצבאי ברחוב הירקון, לפני שבוצעה שם הפעולה. חייא אירגן קבוצות של צעירים בשכונה בה גר, כדי לצרפם ללח”י. הועבר שוב למחלקת הנוער, עבר קורס למדריכים ונשק, והדריך קבוצות נוער. מאוחר יותר מונה לאחראי על קבוצת מדריכים.
בעקבות אחת הפעולות בהן השתתף, פיצוץ פסי הרכבת ביפו, החלה השתוללות של חיילים ברחובות תל אביב, כשהם נוסעים במשוריין ויורים לכל עבר ללא הבחנה. חייא הצליח לתפוס מחסה ואף לסייע לאחד הפצועים שאושפז. הוטל עליו להוריד את שִלטֵי רחוב אלנבי והמלך ג’ורג’ ולהחליפם בשמות של מלכים ומנהיגים יהודים. כמו־כן היה עליו לצאת עם קבוצת המדריכים, שהיה ממונה עליה, לשמירה בתל־ליטוינסקי. המשימה הייתה להשתלט על המחנה מיד לאחר שיעזבו אותו הבריטים. החשש היה שהערבים ישתלטו עליו.
בשנת 1947, עם קום המדינה, היה חייא בין מקימיו מחדש של נוער “ברית החשמונאים”, כמסווה לפעילות של נוער לח”י.
חייא לא גויס עם האחרים לצה”ל, שכן היה בין מקבלי הדחיה, על מנת לעזור בהקמת “מפלגת הלוחמים”. עם רצח ברנדוט, נאלצו רבים לרדת למחתרת. לאחר שניתנה החנינה, בשנת 1949, גויס לצה”ל ומילא תפקידים שונים בחיל החימוש. בעת שירותו נשא לאִשה את לאה קוסיוב, שהייתה חברתו במשך שנים ואף גויסה על ידיו לשורות לח”י בשנת 1945.
להם שלושה בנים ונכדים.
חייא נפטר ביום כ”ח באב תשע”ח, 9 באוגוסט 2018 והובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.
