יונה נולד בשנת 1924 בירושלים, להוריו משה ורוחמה כבכור במשפחה בת שבעה בנים ושתי בנות, שהתגוררה בשכונת זכרון־יוסף. למד בחדר, ובמקביל לימודי חול, באופן חלקי בלבד. אביו היה פועל, וכדי לעזור לפרנס את המשפחה הגדולה, יצא יונה לעבוד כבר בגיל 12. בשנת 1939 הצטרף ל”נוער העובד” ומשנת 1940 היה חבר בית”ר. את דרכו במחתרת החל בשנת 1941 באצ”ל והמשיך, משנת 1943, בלח”י.

פעילותו בלח”י הקיפה תחומים רבים ומגוּונים, שכללו תצפיות, איסוף מידע במחנות צבא, תוך כדי עבודתו כנהג משאית, העברות נשק של המחתרת ואבטחת מדביקי כרוזים. נתפס על ידי שוטר באזור עטרות, כשהוא בתצפית, וכתוצאה מהתעללות מצד השוטר, קיבל דלקת אוזן חריפה, שבגינה עבר ארבעה ניתוחים. בשנת 1945 נשלח לעבוד בחיפה אצל אוהד לח”י בשם בראנצקי, והמשיך לעבוד במחנות צבא כנהג משאית, במטרה לאסוף ידיעות.

עסק בהעברת נשק למחסנים באזור השפלה יחד עם “יורם” (יעקב אהרוני), ולעתים לבדו. בשלהי 1945, עת אִבטֵחַ בחיפה מדביקים של כרוזי אבל על נפילתו של צבי אהרוני (שמואל), נעצר שוב ועונה במשך 10 לילות על־ידי הבלש מארטין. הועבר מחיפה ללטרון, כשהוא כבול, ובלִיווּי שני משוריינים. כאן היה לראש צריף והשתתף בחפירת המנהרה השנייה, שהתגלתה על ידי הבריטים בכ”ט בנובמבר 1947, כנראה כתוצאה מהלשנה. הוא העביר את הידיעה על בואו של אלדד לטיפול במרפאה של ד”ר טרוי בירושלים, מקום ממנו שוחרר בכוֹח על ידי אנשי לח”י. יונה הועבר לבית החולים הממשלתי לניתוח נוסף ושם אושפז בחדר אחד עם דב גרונר ועם ד”ר זאב פון־וייזל, ששבת רעב באותם ימים.

בפברואר 1948 הועבר לעתלית יחד עם שאר עצורי לטרון, ובמאי השתחרר. הצטרף לחברי לח”י בשייח מוניס, שהתרכזו שם כדי להתגייס לצה”ל, אולם הוא נדחה בשל מצבו הבריאותי. למרוֹת זאת השתתף בפריצת דרך בורמה והעביר את המשוריין הראשון למחנה לח”י בטלביה, בירושלים.

יונה עבד ברשות השידור ויצא לגמלאות בשנת 1989 כשהוא מכהן בתפקיד מנהל התחבורה. בתקופת עבודתו, השתתף באופן בלתי סדיר בלימודי ערב, כדי להשלים השכלתו. בשנת 1952 נשא לאשה את אסתר דורון. הם התגוררו בירושלים ולהם ארבעה ילדים ונכדים.

יונה נפטר ביום ו’ בשבט תשס”א, 30 בינואר 2001 והובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.