שיתוף

יומן מלחמה 1948 – נחמיה בן-תור “ארזיה”

נחמיה בן תור (וינטר) חייל מספר אישי 86445

נחמיה בן-תור (וינטר) נולד בהונגריה באוקטובר 1923. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל ושנה לאחר מכן גוייס לאצ”ל. עם הפילוג באצ”ל הלך בדרכו של אברהם שטרן “יאיר”.

תפקידיו במחתרת לח”י היו מגוונים. מהסברה וגיוס ועד השתתפות פעילה בפעולות המחתרת נגד הבריטים. פעם אחת נעצר והוחזק בכלא יפו. לאחר שחרורו חזר להשתתף בפעילות המחתרת.

לאחר קום המדינה, ביום 29 במאי 1948 השתתף במסדר של חברי לח”י שעלו מן המחתרת, התגייס יחד עימם לצבא הגנה לישראל והצטרף לגדוד 82 בחטיבה 8.

באותו יום כתב נחמיה במחברתו:

“29/5/1948

היום התגייסנו לצבא הגנה לישראל. אני אומר התגייסנו, כי הנני נמצא בתוך 800 אנשי לח”י אשר לאחר גרוש השלטון הזר – נשבענו אמונים למדינת ישראל וצבאה.”

נחמיה המשיך וכתב יומן מלחמה ובו הוא מתאר את הקרבות בהם השתתף. בימים אלה של מלחמת “חרבות ברזל”, ימים של מלחמה על קיום מדינת ישראל והגנה על גבולותיה, ימים של מאבק עיקש וקשה על החזרת אזרחים וחיילים חטופים אנו חוזרים ומביטים לאחור לימיה הראשונים של מדינת ישראל בה נלחמו חיילנו על כיבוש חלקי המולדת בחזיתות רבות, חוו אובדן חברים, פציעות קשת וראו מראות קשים. היום יותר מתמיד חשוב להכיר וללמוד על מורשת לוחמינו הותיקים.

היומן נפתח בתאריך 13 באוקטובר 1948. יום הכיפורים – פניהם של נחמיה וחבריו  מועדים אל ערבות הנגב, שם ימתין עם חבריו לפקודה שתשלח אותם להילחם בחזית:

“13/10/1948

יום הכיפורים. בתי הכנסת ודאי מלאים ברבבות מתפללים הבאים לכפר על עוונותיהם. אנו לא חטאנו במאומה השנה.

הפעם לא נתפלל כל נדרי הפעם נתפלל ברובה ובמכונת יריה.

בשעה שאולי נדלקים הנרות בבתי האב לרגל קדושת החג, בשעה שכל יהודי התבל מתיחדים עם זכרם של המיליונים הטבוחים בתוגה – בשעה זו אנו דוהרים בכבישים לקראת עתיד בלתי ידוע. פקודת מבצע חדשה מסיעה אותנו לעבר ערבות הדרום לקראת כיבושים חדשים  – לקראת נצחון נוסף או אולי לקראת… מי יודע? הגורל הוא עיוור. אולם, נחושה החלטתנו לפקוח עינינו לראות איך נלחמים גיבורים על חייהם, על מולדתם, על אדמתם.

אנו מתקרבים אל מסמיה. כפר עלוב זה שוכן על כביש ת”א – עזה מספר קילומטרים אחרי גדרה. כאן נשאר עד בוא פקודת היציאה לחזית.”

נחמיה שירת בפלוגה א’ כסמל קשר פלוגתי. השתתף בקרבות מבצע ‘דני’”, באר־שבע, עוג’ה־אל־חפיר, ונפצע פעמיים. יומנו פרוס על פני כ-3 חודשים מאוקטובר 1948 ועד ינואר 1949. נחמיה שהיה בקי בהיסטוריה של לח”י וכתב ספרים רבים בנושא כתב את יומנו בשפה רהוטה והשתמש בביטויים רבי עוצמה. אין צורך להכביר במילים ואנו נביא לפניכם חלקים נבחרים מן היומן.

עם קבלת פקודת מבצע חדשה, נחמיה וחבריו במוטיבציה גבוהה:

“…אפינו מריח ג’וב חדש . וכן הוא. במהירות המכסימלית אנו מכינים את כל הציוד הדרוש לדרך ארוכה, כפי שנאמר בפקודת המבצע. הפעם פנינו מועדות לנגב.

שוב לילה וזו בפעם השנייה מתקבצים כלי הרכב בדרך העפר היוצא אל הכביש הראשי. וכאשר החל המסע הארוך כן החל לפעום בלב בטחון מוגמר. הפעם לא נכזיב. הפעם נכה באויב מכה ניצחת.”

נחמיה מתאר את השתתפות המשוריין שבו שירת כאלחוטאי באחד מהקרבות:

“…והנה מגיע תורנו. הפקודה: להסתער. אני מוסר את הפקודה לכל המשוריינים והפלוגה מתחלת בהתקפה. התותח של אריה (סגן מפקד הפלוגה) מרביץ ללא הפוגה פגזים לעבר הבצורים ופגיעותיו מדויקות להפליא. המשוריין שלי עדיין עומד קצת מרוחק מטווח היריות……אנו בינתיים נכנסנו עם המשוריין שלנו לתוך הקרב. לאט בזחילה כמעט מתקדמים אנו לעבר גזרי החול. עוברים את הזחל שעלה על מוקש ואנו כבר בתוך העיר. המכונות דופקות ויורקות אש לתוך הבתים והחלונות. אני רואה את הערבים במנוסתם.”

ולאחר כיבוש באר שבע כתב נחמיה:

אני עייף עד מוות. באר שבע כבושה בידי חיילים עבריים לאחר 20 שנה. כאן הפעם משוחררת היא לחלוטין…. תקנו את המעוות. הלב גא. באר שבע העיר כבוש בידי צבא הגנה לישראל אך הדרך עוד רבה לפנינו.”

לאחר עוד ועוד כיבושי הצבא בנגב מתמלאים נחמיה וחבריו תחושת התרוממות:

“….הרגשת האדנות. מה נפלאה זו ההרגשה. אתה חש בכל ישותך בכל אבריך כי כאן מתחוללת אחת הפרשיות הנהדרות ביותר בתולדות עם ישראל השב לאדנותו הלאומית. זו האדנות הנשגבת בדם ובסבל. כאן לא תתגעגע אל בתיה הלבנים של תל אביב. כאן לא תכסף אחרי נגוני תזמורת של בתי קפה רועשים. כאן תזמורת החרות מפזמת באוזניך פזמון כביר: קדימה! קדימה! למגור האויב, להשמדתו הסופית.”

“האויב ישלם בדמו בעד ההרס והחורבן.”

ביומנו מבכה נחמיה את חבריו שנפלו, אחד מהם הוא שמואל ביאלקה־וייס – “אהרן” , לוחם לח”י אשר נפל בפעולת־הסחה, בעת כיבוש מצודת עיראק־סואידן. זהו מחיר יקר בעד שחרור המולדת:

“בין ההרוגים נמצא אהרון הבלונדיני. בחור ותיק בתנועה שעוד בימי המחתרת הצטיין בעוז רוחו ואומץ ליבו, ואהרון אשר היה אחד מבין בורחי לטרון בימי הבריטים.

אין משיגים דבר ללא תשלום. בעד שחרור המולדת יש לשלם בדמי טובי בנינו.”

 הוא מתאר את מסע הלוחמים במדבר, לעבר הקרב על עוג’ה אל חפיר. במשך ימים רבים ניסו לוחמי חטיבה 8 לכבוש את אחד מ”מבצרי העוז” של צבא מצרים.

“בשעה 18:00 יצאנו מרוחמה לדרך אשר לעולם לא יישכח מליבי. הייתה זו אחת החוויות הנהדרות והבלתי נשכחות של חיי. לו היו מראים זאת בסרט בשבתי באולם קולנוע לא הייתי מאמין למראה עיניי…”

במהלך הקרבות נהרגו 9 מלוחמי לח”י ביניהם יעקב גרנק, “דב הבלונדיני”. מפקד פלוגה א’ בגדוד 89.

“כעת עברנו את הדרך אל הואדי פגשנו בפלוגה א’ של גדוד 89 ודב בראשם. הם הולכים לכבוש את הכפר. החבריה שמחים ושרים. הנה אני רואה את דב עומד בזחל ופוקד, אני קורא לעברו: הזהרו יש תותחים ניצבים על הגבעות. חושבני שאינו שומע. (אז ראיתיו בפעם האחרונה בחייו. כעבור 10 דקות נפל בשער עוג’ה אל חפיר)”

יעקב גרנק - "דב" עומד על הזחל מעביר פקודות לפלוגתו.

נחמיה נפצע אף הוא ביום הראשון של ההתקפה על עוג’ה אל חפיר.

“וברגע זה אירע הדבר.

אני מרגיש מכה עצומה בגו וכאילו כל האדמה נפתחת מתחת לרגלי החילותי שוקע. אולם זה ערך רק עשירית של שניהותו לא….”

“נפגענו ! הרגשתי, אך לא ידעתי בבטחה אם נכון הדבר…”

“….כנראה אני פצוע. אני חש כאב עצום בגו ואין בי כוח לזחול.”

“משהו נוזל מעל הפנים. דם! כנראה נפצעתי. אך לא כואב. אבל הגו. בטח הוא מרוסק. מה יהיה, האם אמות?….”

בתחנת האיסוף העורפית אני פוגש את תמר הג’ינג’ית בתור מגישה עזרה ראשונה, והרבה בחורים פצועים.”

על אף פציעתו רוצה נחמיה לחזור בהקדם לשדה הקרב ולהמשיך להילחם לצד חבריו.

“חייל אשר שב מהחזית ישר לתוך מיטה הרגשתו אינה נוחה ודעתו אינה טובה עליו….. לא קל להיות חייל לוחם, אך יותר מזה קשה לשכב פצוע בעת מלחמה. בלי ספק שהאחיות טובות כאן והסביבה סימפטית מאד אולם אין דבר זה יעצור בך מלהסתלק מכאן בהזדמנות הראשונה.”

בית החולים תל השומר, 1949. עומדים מימין: נחמיה בן-תור שנפצע פעמיים בקרבות בנגב, יוסף דר ואברהם שיקלר ("יעקב") שנפצע בלוד ולחם בעוג'ה. יושב: סימן-טוב גנה.

לאחר החלמתו מפציעתו שב נחמיה למחנה בלוד, שם המתין לחבריו שיחזרו מהקרבות הקשים והאחרונים של מלחמת שחרור ישראל. לאחר מכן השתחרר מצה”ל.

היומן של נחמיה, הגיע לידי העמותה מבתו של נחמיה, דפנה גולן בן-תור.

פברואר 2024
יום ראשוןיום שנייום שלישייום רביעייום חמישייום שישישבת
28
29
30
31
1
2
3
4
אזכרה שנתית לאברהם שטרן - "יאיר"
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
סיור בפלורנטין ומוזיאון לח”י
1
2

הצטרפו לרשימת התפוצה

האם מכיר / קשור לחבר לח"י?