יוסף נולד בנס ציונה ביום ג’ בחשון תרצ”ב, 14 באוקטובר 1931 לאביו ברוך ולאִמו שושנה. היה בן יחיד להוריו. עוד בהיותו ילד קטן, עברו הוריו להתגורר במושבה כפר־סבא שבשרון. יוסף החל ללמוד בבית־הספר היסודי בכפר־סבא ולאחר־מכן המשיך את לימודיו בבית ספר תיכון מקצועי. הוריו, שמצבם הכלכלי היה טוב, תלו בבנם יחידם תקוות גדולות לעתיד. אולם הרוח הפוליטית ששררה בכפר־סבא, ממנה יצאו לוחמי אצ”ל ולח”י נועזים וידועים, השפיעה עליו השפעה רעיונית חזקה. הוא התמלא רצון עז להילחם בשלטון הבריטי הכובש בארצנו, עד לסילוקו מהארץ. הוא החל להתרועע עם צעירים בעלי דעות כשלו, כדי למצוא את דרכו למחתרת. משהבינו הוריו מה הן שאיפותיו של בנם, הם נחרדו והתנגדו לו נמרצות. אך יוסף התמרד נגדם, זנח את ספסל הלימודים, ברח מהבית והצטרף ללח”י והוא בן 16 בלבד.

בראשית דרכו במחתרת, השתלב בפעילות השיגרתית של בני גילו בשרון, כגון הדבקת כרוזים והפצת חומר הסברה. אך שאיפתו היתה להשתתף בפעולות קרב נגד הבריטים. לבקשתו הועבר לחטיבה הלוחמת של לח”י וזכה להשתתף בפעולות שונות כגון הנחת מוקשים בכבישים. הוא פעל בעיקר בגבולות אזור השרון. חבריו העידו עליו שהיה בחור ידידותי, נדיב ורע נאמן לחבריו, עמם חלק אף את פרוסת לחמו היחידה.

לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל והקמת צה”ל, התגייס יוסף, יחד עם חבריו למחתרת, והוצב בחטיבה 8, גדוד 82, והשתתף בכל קרבות הגדוד, בשחרור בן שמן, לוד ורמלה, וכן בשחרור באר־שבע והנגב. לאחר כל הקרבות האלה באו הסכמי שביתת נשק עם ארצות העימות הערביות, והגדוד עטור הניצחונות חזר לבסיסו בתל־ליטוינסקי (כיום: תל השומר). בעת כניסתם למחנה, ממש בשער המחנה, יוסף נפגע, כנראה מכדור תועה, ונהרג. הדבר אירע ביום ט’ באב תש”ט, 4 באוגוסט 1949.

יוסף הובא למנוחת עולמים בבית־העלמין בכפר־סבא, בחלקת המגינים.