יוחנן נולד ביום ה’ בטבת תרפ”ה, 1 בינואר 1925 בווינה, אוסטריה, ליעקב יוסף ולמרים פרידה. אביו היה רב ופעיל בתנועת המזרחי. בין יתר פעילויותיו עסק בסיוע לחלוצים יהודים ממזרח אירופה להגיע לארץ ישראל. יוחנן היה מודע לפעילויות אביו, הושפע מהן וספג את האווירה היהודית והציונית ששררה בביתם. הוא למד בגימנסיה העברית היחידה באוסטריה, על שם פרופסור חיות.

עם התגברות הנאצים והאנטישמיות, עקרה המשפחה לאנגליה והשתקעה בלונדון. יוחנן המשיך את לימודיו בישיבה, אך במקביל למד גם לבחינות הבגרות האקסטרניות באוניברסיטת לונדון. שאיפתו הייתה לעלות לארץ ישראל, אך הוא היה צעיר מדי וקשור להוריו. כשבגר וכבר יכול היה לעלות, מת עליו אביו, בגיל צעיר יחסית, והוא נאלץ להישאר ולסייע לאמו. הוא החל לעבוד כמבקע יהלומים.

בשנת 1944 הזדעזע מהידיעות שהגיעו על השואה באירופה וסגירת שערי ארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי בפני אותם יהודים שהצליחו להינצל, שעה שכל ארצות תבל מסרבות לתת להם להיכנס לתחומן. חינוכו היהודי והציוני דחף אותו לחפש דרך אל המחתרת העברית, אל לח”י. הוא מצא את הקשר והצטרף לסניף המקומי. מעתה הקדיש את מרבית זמנו לעבודת המחתרת. עבר קורס אידיאולוגי, למד את עקרונות הקונספירציה והתאמן בשימוש בנשק ובחומרי נפץ.

הוא אסף מידע על מטרות לפיגוע בלונדון, בצילום ובזיוף תעודות ומסמכים שונים, במעקבים אחרי אישים ששימשו כאובייקטים, ובין היתר אחרי רוי פאראן, רוצחו של הצעיר אלכסנדר רובוביץ’ בירושלים (שלימים אכן נשלחה אליו מעטפת נפץ). בחדרו הותקן סליק מתחת לרצפה ובו אוחסן נשק. באחד הימים הגיעה המשטרה לחדרו וערכה בו חיפוש מדוקדק. הסליק עמד במבחן ולא התגלה, גם חומר מרשיע אחר לא נמצא, ויוחנן לא נעצר.

ביום 22 ביוני 1949 עלה יוחנן ארצה והתיישב בירושלים. הוא החל לעבוד כפקיד במשרד המסחר והתעשייה. בשנים 1951–1952 שרת בצה”ל, בחיל רגלים, ומשסיים את שירותו הצבאי, חזר למקום עבודתו הקודם. ביום 1 ביולי 1954 נשא לאִשה את רוחמה טובה לבית ברנשטיין (בִּתו של עורך העיתון הצופה), ונולדו להם ארבעה ילדים. יוחנן התקדם בעבודתו והגיע לדרגת סגן מנהל אגף יבוא המזון.

יוחנן קיבל את עיטור על”ה ואת אות לח”י.

יוחנן נפטר ביום כ”ו באדר ב’ תשע”א, 1 באפריל 2011 והובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים.