דוד נולד בימין משה בירושלים ביום ד’ בטבת תרפ”ח, 28 בדצמבר 1927 בכור לחמשת אחיו. אביו מיכל צבי, היה שוחט וגאון בתורה, בן למשפחת חרל”פ, ממייסדי היישוב היהודי בפולין ומחלוצי תלמידי הגאון מווילנה, שעלו להתיישב בירושלים בשנת 1840, אִמו, שושנה לבית כהן גלוברמן, נולדה בירושלים. סבתו, ילידת חברון, בנתה את הבית הראשון בשכונת “שערי חסד”. ילדותו של דוד עברה בשכונת “כנסת” והוא למד בישיבת “עץ־חיים”. הצטרף לתנועת “ברית החשמונאים”, שם התרכזו באקטואליה ציונית ותורנית. התנועה התפלגה, חלק מחבריה התגייסו להגנה, אולם דוד התמיד בגישתו הלאומית והתגייס ללח”י.

היה אחראי על נוער, הסברה ומודעות. בעקבות מעקב אחרי קצינים בריטים והלשנה של ההגנה, נאלץ להתחבא שבועיים בעליית הגג של סבו. היה נַשָׁק וטיפל בכלי נשק מכל הסוגים. בעל חוש טכני מפותח והיחיד שידע להרכיב “פיאט” מפורק, שהגיע בחביות גבס. בעת ניסיון של אנשי האצ”ל ולח”י לפרוץ את הכלא במגרש הרוסים (הפעולה הייתה משותפת לשתי המחתרות). היה אחראי יחד עם חברו אליעזר על אספקת הנשק והטמנתו בכדי חלב ישנים.

במלחמת העצמאות השתתף בהתקפה על “נוטר־דאם”. היה אחראי על אספקת נשק במחנה אלדד בליפתא. השתתף בהתקפה על דיר־יאסין, שם נפצע באצבעו, ועל מטה הכנופיות בשייח ג’ראח. תוך כדי נסיגה חילץ את שרה וטודי פלאי.

בצה”ל שירת בחטיבוֹת עציוני וגבעתי ובמילואים שימש כקשר בגדוד המרגמות 120 מ”מ של חטיבת ירושלים. השתתף במלחמות קדש וששת הימים והיה בין משחררי קבר רחל ומערת המכפלה.

בשנת 1953 נשא לאישה את אסתר לבית מועלם. לזוג נולדו חמישה ילדים ועשרים נכדים. הם התגוררו בשכונת בית הכרם בירושלים. משנת 1951 ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 1993, עבד דוד במשרד המסחר והתעשייה כאחראי על ייבוא מזון, ועוד. עסק באיוש משלחות שוחטים לחו”ל. דאגתו העיקרית הייתה לאספקה ולשמירת מלאי מצרכי מזון בסיסיים, והיה נציג המשרד בוועדת המל”ח העליונה.

דוד נפטר ביום א’ בחשון תשנ”ד, 6 באוקטובר 1994 והובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.