טוביה נולד ביום ז’ בסיון תר”פ, 20 במאי 1920 בינזאוב שבפולין לדוד יצחק ולחנה חנצ’ינסקי, משפחה ציונית־ז’בוטינסקאית. אביו עלה ארצה בשנת 1923. טוביה, עם אמו, הצטרפו בשנת 1924 והשתקעו בשכונת שפירא בתל אביב. למד בבית הספר תחכמוני ובתיכון מקצועי – מכונאות רכב. היה חבר ‘צופי העדה’ ושר במקהלת בית הכנסת. עבר לבית”ר, לפלוגה הימית.

במאורעות תרצ”ו הצטרף להגנה הלאומית ושמר בשכונת שפירא ובזיכרון יעקב. התנדב לעזור בעלייה לחניתה. עבר קורס גפירים, השתתף במבצע נגד הכנופיות במסגרת הפלוגות של וינגייט ובפעולות תגמול של האצ”ל. באותה תקופה פגש את אסתר קייזלר, שהגיעה בעליית ‘אף־על־פי’, והתפתח קשר אהבה ביניהם.

הצטרף לפלוגת בית”ר בנהריה, בניסיון להקים כפר דייגים, שנכשל עם פרוץ מלחמת העולם והפילוג באצ”ל. טוביה ואסתר הצטרפו אל יאיר. לאחר שעבר קורס מפקדים, מפקד טוביה על שתי קבוצות. יאיר בוחר בו כקריין בתחנת השידור של המחתרת. הוא עובד כעוזר לנהג משאית ומנצל עבודה זו לקישור בין סניפים.

לאחר מות יאיר, החליט טוביה, יחד עם קבוצת חברים ותיקים, להיכנס למחתרת עמוקה ולנתק קשרים עם כל אדם העלול להוביל אליהם את השלטונות. במקום ‘האצ”ל בישראל’ הם נקראים ‘לח”י’, שם המתאים לתנועה מהפכנית, ומוציאים כתב־עת ‘ל.א.ש.’ (לזכר אברהם שטרן). קבוצה זו פעלה עצמאית בפיקודו של טוביה, עד בריחתו של יצחק שמיר מהמעצר. טוביה העמיד את האנשים לפקודתו של שמיר וכעבור זמן מה מוזגו שתי הקבוצות.

באוקטובר 1942 נשא טוביה את אסתר קייזלר לאִשה. נולדו להם שני בנים: שמואל ושלמה, בת, רונית וארבעה נכדים. טוביה עבד במוסך לרכב, ועם הקמת צה”ל. קיבל שחרור משקי לצורך תיקוני רכב צהלי. בשרות מילואים השתתף במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת יום הכיפורים.

בקום מפלגת הלוחמים, התמנה טוביה אחראי לגוש דן. אחרי הריגת ברנדוט נעצר וישב חמישה חדשים וחצי ביפו, בעכו ובג’למה. עם מתן החנינה הכללית, הוא השתחרר, והקים, עם שותף, מוסך בתל אביב.

היה פעיל בהנצחת מורשת לח”י וחלליה, בהוצאת כתבי לח”י, בהקמת בית יאיר, בקריאת רחובות על שם לח”י ויאיר, אנדרטת קריית אתא, יער לח”י, וחבר ועד העמותה מראשיתה. פעיל בעליית יהודי ברית המועצות.

טוביה נפטר ביום כ”ד בטבת תשע”ו , 5 בינואר 2016 והובא למנוחות בבית העלמין חולון.