אברהם, בן אלחנן ולאה, נולד ביום ט”ו בשבט תרצ”ב, 23 בינואר 1932 למד ב”ישיבת תל־אביב” וב”ישיבת הישוב החדש”. בגיל 12 הצטרף לתנועת “ברית חשמונאים” והיה חבר בה עד לפירוקה, עם קום המדינה. בתנועה זו עוצבה וגובשה השקפת עולמו, ולרעיונותיה הוא נאמן עד היום.

הצטרף ללח”י ביום ט”ו בשבט תש”ו. פעילותו במחלקת הנוער הייתה הדבקת והפצת כרוזים ותצפיות. עם העברתו למחלקת הגיוס, עבר קורס באידיאולוגיה. הצלחתו בגיוס הייתה בעיקר בין תלמידות בית ספר “בית־יעקב”.
באחת מהדבקות הכרוזים נתפס בהדבקת “המעש” ליד בית הכנסת הגדול בתל אביב, והושלך לתוך משוריין יחד עם דלי הדבק. במשוריין שפכו עליו את הדבק, בליווי מכות אגרוף בפניו. בדרך ליפו עצרה המכונית ברחוב סלמה, ואברהם נזרק מתוכה החוצה. עד היום תמוה בעיניו פשר הדבר.

היה יחד עם “ילדי רעננה” בקורס, נפצע קשה בכתפו ונתפס. הוא נידון עם שלושה מחבריו למאסר עולם, בתוספת שלוש שנים על השתייכות לארגון טרור. בבית הדין השמיע בשם כל חבריו הצהרה: “אנו לוחמי חרות ישראל, את הדין על מעשינו לא נמסור לפני אויבי עמנו. אנו מוכנים למסור את הדין אך ורק לפני שופטים של העם העברי העצמאי. לא נשתתף בהצגה עלובה זו, בה רוצחים שפלים לבושים במדי צבא זר משחקים תפקיד של שומרי צדק”. אברהם ישב בכלא במגרש הרוסים ובמחנה עתלית.

בעתלית, עקב אי טיפול בפציעתו, הוחלט להבריחו בתוך שק תפוחי אדמה. במכונית, התיישב שוטר על השק. הוא שם לב, כי הוא “עולה ויורד” והבין כי גוף חי ונושם נמצא בשק. ליתר ביטחון התיישבו שני שוטרים על השק. נשמתו של אברהם כמעט פרחה. לבסוף נתגלה ונעצר. הוא שוחרר מהמאסר בי”ח באייר תש”ח.

היה פעיל בחוג “סולם”, ואחראי על הצד המינהלי של העיתון בכל 14 שנות קיומו. נישא לאהובה. בניו: ליאור (נפטר) וניצן.

אברהם נפטר ביום ג’ בסיון תשס”א, 25 במאי 2001 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.