משה נולד בירושלים ביום כ”ח בסיון תרצ”ב, 2 ביולי 1932 להוריו שושנה ולוי, שעלו מבוכרה בילדותם עם בני משפחותיהם ממניעים דתיים ולאומיים. משפחתו גרה בשכונת הבוכרים בירושלים. היו להם שני ילדים. האב היה בעל מספרה.

משה למד בתלמוד תורה שבשכונה ובבית הספר הדתי “דורש־ציון”. אחר סיום לימודיו בבית הספר העממי, עבד במספרה של אביו ולאחר מכן בחשמלאות. בגיל צעיר הצטרף לבית”ר ובהמלצת חברים גוייס ללח”י, על־ידי אלכסנדר רובוביץ’, שנחטף ונרצח בידי האנגלים.

משה עסק בהדבקת כרוזים ובהעברתם ממקום למקום, בשנת 1946 עבר בירושלים קורסים לנשק, אידיאולוגיה והסברה. במלחמת השחרור היה פעיל במחנות טלביה וליפתא. הוא השתתף ביום 15 במאי 1948, בפעולה לכיבוש העיר העתיקה, עליה פיקד “מאיר”. בדרך לפריצה לעיר העתיקה נפצע בכל חלקי גופו ובעיניו, מרימון שנזרק בידי הערבים, ושכב כחודש ימים בבית החולים “טיכו” בירושלים. הוא הועבר לתל אביב להחלמה בבית סבו, משם לאחר רצח ברנדוט, עבר לחיפה והופעל בעיקר בגיוס אנשים ל”מפלגת הלוחמים”. בשנת 1950 התגייס לחיל השריון וסיים שירותו בשנת 1952. השתתף במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

בשנת 1954 הצטרף לקיבוץ מגידו, כי רצה לעסוק בחקלאות, ושהה שם כשנתיים וחצי. כאשר שב לירושלים, עבד עם ילדי רחוב מטעם משרד הרווחה ועיריית ירושלים. עבד עם ילדים משכונת הפחים והנחלאות, שהיו עזובים ועל סף עבריינות. לימד אותם קריאה, כתיבה ומקצוע הגננות. חלק מהם השתלב בעבודה.

את אשתו מאירה לבית כהן, ילידת מוצא, ממשפחה של מקימי מוצא, שעליהם נכתב הספר “המתנחלים בהר”, הכיר בירושלים. הם נישאו בשנת 1959 ועלו להתיישבות במושב אמירים שבגליל בשנת 1960 ועסקו בחקלאות, בעיקר בגידול עצי פרי. נולדו להם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת, שנישאו והקימו גם הם בית באמירים. ונכדים.

כל בני המשפחה צמחונים, כמנהג מושב אמירים. כיום הם עוסקים באירוח. משה משמש כסמנכ”ל מועצת הפירות.