רחל נולדה ביום א’ באלול, תרפ”ו, 29 באוגוסט 1927 בעיר קוכפץ’, בווטשוני אשר בגבול רומניה–בסרביה, להוריה ישראל ועדה. עוד בהיותה תינוקת,  אִמה נפרדה מאביה ושתיהן עברו לעיר צרנוביץ’. אִמה, שהייתה כימאית במקצועה, חינכה אותה ברוח התרבות הרוסית. רחל למדה בבית ספר עממי ובגימנסיה רומנית. לאחר הכיבוש הרוסי בשנת 1940, המשיכה את לימודיה והצטיינה בהם בזכות כישרונותיה.

בעת הכיבוש הגרמני, בשנת 1941, הועברה עם אִמה לגטו. משם נשלחה אמה למחנה ריכוז נאצי, אך לפני כן, בנובמבר 1942, הצליחה לשלוח את רחל לארץ ישראל באוניית מעפילים “ליאספרנס”. האוניה נטרפה בים ליד חופי תורכיה. העולים ניצלו, נלכדו על ידי הבריטים ונשלחו לקפריסין. רק בסוף 1942 הצליחה רחל להגיע לארץ והשתכנה אצל דודתה בירושלים, שם החלה ללמוד בבית החינוך התיכון ולאחר מכן בגימנסיה בית הכרם. בשנת 1945 נתקבלה ללימודים במדעי הטבע באוניברסיטה העברית. באותה שנה הגיעה אִמה לארץ.

עם פרוץ המאורעות, בעקבות החלטת האו”ם על החלוקה בשנת 1947, התגייסה ל”הגנה” בשירות מלא. במסגרת קבוצת סטודנטים שירתה בחי”ש ירושלים. מכאן הועברה לגוש עציון ולקחה חלק פעיל בשמירתו ובהגנתו. הבאת גוויותיהם של הל”ה, שרובם היו חבריה, זעזעה אותה ועוררה בה רגשי נקם עמוקים. לאחר שלושה חדשי שירות, הוחלפה קבוצת הסטודנטים, וברִדתם הותקפה שיירתם בנבי דניאל. לאחר מאבק גבורה בן יממה, חולצו היא וחבריה על ידי האנגלים, תוך שנאלצו להיכנע ולמסור את נשקם לידיהם. מעשה הכניעה הוסיף פצע בנפשה של הנערה האמיצה והרגישה.

כאשר “ההגנה” חדלה לשתף בנות בפעולות קרביות, עזבה והצטרפה ללוחמי חרות ישראל ושימשה כקשרית. כעבור שבועיים, עם צאת השלטון הבריטי מירושלים, הסתערו לוחמי לח”י לעבר חומות העיר העתיקה, ורחל, שכינויה היה “עפרה”, יושבת ליד הטלפון, מקשרת בין הכוח המסתער לכוחות האספקה שבעורף. לשמע הקריאות לעזרה מצד חבריה שמעבר לחומה, נטלה רובה ופרצה גם היא אל הגג כדי להושיט עזרה, ושם מצאה את מותה מכדורי האויב, ביום ו’ באייר, תש”ח, 15 במאי 1948. מנוחתה במִשכן הכבוד בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.