פתחיה נולד בתל אביב בג’ באדר ב’ תרפ”ד, 9 במרץ 1924 לאמו לאה ולאביו הרצל זליבנסקי. סבו מצד אביו, דוד זליבנסקי עלה ארצה בשנת 1881; מצד אמו הוא נצר למשפחת ליוואי מחברון, שאילן היוחסין שלה בארץ מתחיל משנת 1800. משפחת זליבנסקי הייתה מחלוצי תעשיית המצות בארץ. פתחיה למד בבית הספר התיכון למסחר.

בגיל חמש עשרה הצטרף לאצ”ל, ובפילוג היה בין ההולכים ללח”י. הוא פעל במחלקת הנוער ואחר עבר למחלקת הפעולות. יצא לקורסים, השתתף בפעולות, והוכיח מנהיגות המשולבת ברֵעות ובפתיחות לפקודיו. הוא היה אוהב ספר וצמא דעת, רגיש לצרכי הזולת וחש לעזור לנזקקים. לאחר החלטת האו”ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות והתפרצות התקפות הערבים על הישוב היהודי בכל רחבי הארץ, לחם פתחיה עם כוחות לח”י בירושלים. הוא השתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, לחם לטיהור האויב מליפתא, רוממה, שייח באדר, קטמון ושייח ג’ראח. בפעולה המשותפת לאצ”ל וללח”י לכיבוש דיר יאסין הוא פיקד על כוח לח”י. פעולה זו הסירה את הסכנה לכיתור ירושלים ממערב. בפיצוץ מפקדת הלגיון הערבי בבית טאנוס, נפצע.

עם הכרזת המדינה והקמת צה”ל, התגייס פתחיה יחד עם חברי לח”י והתמנה למפקד פלוגת המפקדה בגדוד 89 בחטיבה 8 של יצחק שדה והשתתף בכל הקרבות. במלחמת “קדש”, בשנת 1956, נלחם כמפקד פלוגת מילואים בגדוד 106 בקרב על אבו עגילה. במלחמת ששת הימים פיקד על הסיירת של חטיבה 10, הממוכנת. במלחמת יום הכיפורים היה קצין שליטה באוגדת מנדלר ולא אחת העביר אישית שיירוֹת של כוחותינו אל מעבר לתעלה תחת אש אויב כבדה. גם ב”מלחמת ההתשה” השתתף.

פתחיה נשא לאשה את חברתו מלח”י יהודית שפי ולזוג נולדו שני ילדים: יועד וענת ונכדים. אחרי מלחמת הקוממיות, השתקע בנתניה בה הייתה לו תחנת דלק, שהפכה למעין מועדון לידידיו ושוחרי קרבתו הרבים. הוא היה מפקד היחידה המיוחדת של המשמר האזרחי בעיר.

לימים נפרד פתחיה מיהודית, נשא לאשה את אסתר לבית גרינשטיין ונולדו להם שני ילדים: ליאת והילי, ונכדים.

ביום כ”ד באדר א’ תשל”ו, 25 בפברואר 1976, עת ששהה בחופשה בקפריסין, ניספה בתאונת דרכים והוא בן 52. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחולון.