סיומקה בן לחיים וצביה נולד בשמחת תורה, כ’ בתשרי תר”ף, 14 באוקטובר 1919, בווילנה, למשפחה בת המעמד הבינוני. הצטרף לשורות בית”ר. בשנת 1938 עלה לארץ בגפו (השאיר אחריו אם, אח ואחות, אביו נפטר עוד בתקופת ילדותו) בעלייה בלתי לגלית באניית המעפילים “אף־על־פי־כן” של בית”ר. כל משפחתו אבדה בשואה.
עם הגעתו לארץ הצטרף לפלוגות בית”ר בזיכרון יעקב ולאצ”ל. בשנת 1939 החליט ללכת בעקבות יאיר ולהצטרף לארגון לוחמי חירות ישראל (לח”י), והיה אחד מפעיליה. לאחר רצח יאיר תכנן סיומקה פעולה לחיסול הקצין הבריטי מורטון, שהיה אחראי לרצח. הפעולה נכשלה והוא נתפס. לאחר זמן קצר נשלח לבית המעצר במיזרע ולאחר מכן ללטרון.
בלטרון היה מראשי המתכננים והמבַצעים של פעולת הבריחה המוצלחת ב־1 לנובמבר .1943 הוא ועוד 19 לוחמים ברחו דרך מנהרה, אשר חפרו בידיהם במשך זמן רב. הם הגיעו לתל אביב, נפגשו עם מיכאל (יצחק שמיר) וחזרו לפעילות בארגון. זמן מה פעל סיומקה בחיפה ועמד בראש התנועה בצפון הארץ, בשנת 1944 חזר לתל אביב, שם נתפס שנית והוגלה לקניה. באפריקה (סודן, אריתריאה וקניה) שהה בארבע השנים הבאות, עד שביוני 1948 חזר ארצה יחד עם שאר הגולים.
עם שובו לארץ התגייס לצבא, שירת במגוון תפקידים בגולני, בחיל הים, ובפרקליטות פיקוד צפון. השתחרר בשנת 1962 בדרגת רב־סרן.
בשנת 1952 נשא לאִשה את שושנה לבית כס, נולדו להם שתי בנות – דפנה ועפרה, ובן – יאיר.
בזמן שירותו בצבא למד משפטים ולאחר שחרורו מצה”ל עסק במקצועו כעו”ד כמעט עד יום מותו. עד שנת 1981 התגורר סיומקה עם משפחתו בחיפה. אותה שנה עבר לישוב שקד, בצפון השומרון, מעבר שאיפיין את אישיותו. הוא ראה בהתיישבות מעבר לקו הירוק יעד לאומי בעל חשיבות עליונה. בשקד היה לדמות מרכזית ומובילה, נרתם לפעילות נמרצת למען הישוב והיה למנוע העיקרי בהתפתחות שקד.
סיומקה נפטר ביום כ”ב באדר ב’ תשנ”ב, 26 בפברואר 1992, לאחר מחלה קשה ונטמן בבית העלמין בשקד
עצורים נחים בהאזנה לפטיפון ובקריאת עיתון לח"י "מברק" במחנה גילגיל. על המיטות, מימין: יצחק בן-משה, נתן מרפיש, מנחם שיף, יעקב שלפר-נרדימון ("צור"), פנחס גינוסר, יעקב אבנרי ("מיכה"), שמעון לוקשין, משה ארז, שלמה טרכטמן-הררי ("יוחנן"), מנחם פריימן ("שמואל"), אברהם שטיינברג. יושבים על הרצפה, מימין: שמעון זיו, יעקב יצחקי, יוסף הלוי ("אביקם").
מימין לשמאל: משה ארז, יוסף הלוי, שמעון זיו ויהושע כהן במחנה המעצר.
עצורי המחתרות החוזרים מהגלות באוניית "אושן ויגור", שסיפונה מוקף גדרות תיל. האונייה נכנסה למים טריטוריאליים של מדינת ישראל ב-12 ביולי 1948. בין הלוחמים המופיעים בתמונה: משה דוד אייכנבוים, יהודה בן-דוד, איתמר בן הרואה ("ניסים"), יצחק בן-משה, יעקב בן-פז, אליעזר ז'ורבין ("אורי"), אפרים זטלר ("פלח"), שמעון זיו, שלום יצחקי, אהרן ירושלמי ("גרישה"), יוסף לונץ ("יעקב"), שמעון לוקשין, נתן מרפיש, יעקב נרדימון, שלמה (מוני) פרחי ("בובקה"), צבי עמינצח, משה ארז, יהודה שטראוך-שביט ("ישי"), מנחם שיף.
הבורחים ואלה שסייעו מבחוץ במפגש לאחר קום המדינה. שורה אחורית מימין: נתן ילין-מור, אנשל שפילמן, שמעון זיו, מנחם שיף, יצחק אבן-זוהר, צבי שוהמי, עמנואל הנגבי, יהודה בן-דוד, יהודה גור, בנימין אורלי, שלמה יעקבי. שורה קדמית מימין: ישראל ירדני ("בעל החומה"), משה ערמוני, ברוך בן-דב ואברהם שטיינברג.