אפרים נולד בפתח־תקוה ביום י”ד בניסן, תרפ”ג, 31 במרץ 1923 להוריו חנה ובן־ציון זטלר, מבוני כפר־סבא הראשונים. אפרים גדל על אהבה לטבע וקשר עז לאדמה ולצומח. מגיל צעיר עזר לאביו בטיפול במשק ובעבודה הקשה בפרדס.

היה בעל זכרון פנומנלי, ידע תנ”ך בעל־פה, הצטיין במשחק השחמט. היה גם ספורטאי מעולה והצטיין בכדורגל. מופנם, שקט, רגיש ופגיע, שלא הרבה לשתף את הזולת ברגשותיו. לאחר שסיים את בית הספר היסודי בכפר סבא, המשיך בלימודיו בבית הספר התיכון בפתח תקווה. בגיל 14 הצטרף לשכבת הנוער של האצ”ל, ואחרי הפילוג בשנת 1940 עבר ללח”י, כאחיו הבוגר יהושע זטלר “מאיר”. ב”סזון” הראשון, בשנת תש”ב, נחטף על ידי ה”הגנה” ועונה קשות במשך שלושה ימים. היו קושרים את ידיו מאחור ותולים אותו בידיו הקשורות על חבל. אחרי תליה כזו, שנמשכה שעה, היו מורידים אותו, חוקרים, ותולים שוב. לאחר מכן הוכנס אפרים למשאית והושלך אל תוך תעלה בצד הכביש. בטרם הספיק להתאושש ולהסיר את הסמרטוטים מפניו, עברה במקום מכונית של הבולשת הבריטית ועצרו אותו.

בתור עציר פוליטי עבר את כל מחנות המעצר בארץ ובגולת אפריקה (מיזרע, לטרון, סודן, אריתריאה וקניה). שוחרר יחד עם גולי קניה בקיץ 1948.

מיד עם שובו, התגייס לצה”ל, השתתף בכיבוש הגליל והצטיין בקרבות כמפקד מחלקה. שירת במשלטים שונים בנגב כקצין הדרכה.

ביום י”ד באלול, תש”י, 27 באוגוסט 1950 עלתה מכוניתו על מוקש אנטי־טנקי, ואפרים נהרג. טוב ליבו ומסירותו הרבה לידידיו מצאו את ביטויים המלא בשעת היפצעו, כשהוא מעיר לרופאו, כי מוטב שיטפל בחבריו מאשר בו, כי הוא ממילא הולך למות.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר סבא.

אחרי נופלו נידבה המשפחה לזכרו גביע כסף לקבוצת “הפועל” בכפר סבא; אחרי התחרות השנתית מגישה המשפחה את הגביע כפרס לקבוצה המנצחת.