גבריאל בן מאיר ושושנה נולד בוארשה, פולין, ביום ג’ בתשרי תרפ”ה, 1 באוקטובר 1924. מגיל שש למד בבתי ספר עבריים בעיר, וכך הכיר את השפה העברית על בוריה. כשהתגברה האנטישמיות בפולין וגם הילדים הנוצרים נדבקו בה. הם התגרו בילדים היהודים וגם בעוברי אורח מבוגרים. על מנת להתגונן בפניהם, אירגן גבריאל קבוצת ילדים גברתנים, צייד אותם בסכינים ואגרופנים, ובהתפתח עימות בסביבה, הגיעה הקבוצה למקום כהרף עין. ה”שיקוֹצים” תפסו את משמעות העניין, ומאותו יום שרר שקט ברובע, לילדים ולמבוגרים.
בשנים 1939–1940, עזר גבריאל לאביו בכלכלת המשפחה. באפריל 1940 הצליחה המשפחה, בעזרת מסמכים מזויפים, לברוח מפולין, ואחרי תלאות והרפתקאות רבות, הגיעה לאיסטנבול שבטורקיה. בדצמבר 1940 קיבלה קבוצה בת תִשעה ילדי פליטים, ששהו באותו זמן בטורקיה, אשרות כניסה לארץ ישראל. הוריו הגיעו ארצה בשנת 1943.
הקבוצה נקלטה בכפר הנוער בן־שמן – גבריאל בקבוצת הנוער ואחותו, רינה, בקבוצת הילדים. היות וידע עברית, השתלב מיד בבית הספר ולמד חקלאות ומסגרות. לא עבר זמן רב והוא התקבל להגנה כמדריך קרב פנים אל פנים. גבריאל סולק מבית־הספר עקב חילוקי דעות פוליטיים.
הצטרף ללח”י לאחר בחינות ובדיקות מדוקדקות. הפעולות הראשונות היו הדבקת כרוזים, החרמת סחורות, ופעולות רכש שונות. כחבר המחתרת השתתף בפעולות נועזות יותר ויותר, כגון חבלה במיתקנים צבאיים, סילוק נשק ופיצוץ מטוסים בעודם על הקרקע. אחרי פיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בחיפה, נפצע בשתי רגליו ונפל בשבי הבריטי יחד עם קבוצה גדולה של אנשי המחתרת. (הוכר כנכה צה”ל רק בשנת 1954). גבריאל נישפט יחד עם 18 לוחמים ו-4 לוחמות, נידון למוות, והושב בצינוק שהיה מיועד לנידונים למוות. לאחר התערבות כמה מגדולי העולם באותה התקופה (אשת הנשיא פ.ד. רוזוולט, פרופ’ איינשטין, הפילוסוף סארטר, ועוד) נחונה הקבוצה ובכללה גם גבריאל. עונשם הוחלף במאסר עולם, את עונשם ריצו בכלא עכו ובבית המעצר בעתלית.
גבריאל שוחרר מבית־הסוהר עם הכרזת המדינה והתגייס מיד לצה”ל. שירת בגדוד 82 בחטיבה 8 תחת פיקודו של יצחק שדה, יחד עם רבים מאנשי לח”י. את פרידה ברלין רעייתו לעתיד פגש בזמן ההכנות לפעולות לח”י בבתי המלאכה, פרידה נאסרה וישבה בבית הסוהר בבית לחם (לשם כתב לה מכתבים בפולנית כדי לעודדה). הם נפגשו שנית במחנה מעצר בעתלית לפני השחרור, התאהבו, ובהיותם בצבא התחתנו בחתונה צבאית במדים.
לזוג ורקשטל שני ילדים, גדי ועדינה, ונכדים.
גבריאל נפטר ביום י”ב באייר תשע”ה, 2 במאי 2015 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.
בת גלים - במעצר במחנה – עומדים מימין לשמאל: ידידיה טל (מיטרני), נחום מזרחי, יצחק מרקוביץ, סלבטור גרשון. יושבים מימין לשמאל: פנסו ניסים, גבריאל ורקשטל.
טקס חלוקת אות אסורי המנדט 20.05.1984 - עומדים מימין לשמאל: יהודית רבדל, פרידה ורקשטל, שמעון סינואני, יוסף דרורי, יעקב אלקלעי, אברהם בן הר, סלבטור גרשון, גרשון נסים, יוסף דר, ניסים פנסו. כורעים מימין לשמאל: ידידיה טל, גבריאל ורקשטל, אשר רצון.
פרידה וגבריאל ורקשטל ביום חתונתם
עצורות ועצורים בעתלית, 1948. בשורה התחתונה: אינו מזוהה, רבקה אליאב, אשר רצון, יהודית גינוסר. שורה אמצעית, מימין: חיה בן דוד, אלישבע אנדן, פרידה ורקשטל, מלכה הפנר, גבריאל ורקשטל ("שמשון"). שורה עליונה: אינו מזוהה, נלי לנגספלדר, אינו מזוהה, שולמית ז'ורבין, אינו מזוהה, אסתר בקמן.
ארבעה לוחמי לח"י שנידונו למוות בביקור בכלא עכו. מימין: גרשון נסים, אשר רצון, אברהם בן-הר וגבריאל ורקשטל.
חלק ממשתתפי הפעולה על רקע האנדרטה לזכר חללי לח"י שהשתתפו בהתקפה על בתי המלאכה, בי"ט בסיוון. מימין: גבריאל ורקשטל, אברהם בן-הר, פרידה ורקשטל, גרשון ניסים, לא מזוהה, אשר רצון, יעקב קניג.
טקס חנוכת אנדרטת לח"י. מימין: גרשון נסים, אהובה מייזלס, רינה נבות ורקשטל, לא מזוהה, חנה ערמוני, אברהם בן-הר, טוביה חנציון, אליהו אלוני, רחל אבנון, אברהם בהרב, ויקי אלקלעי, לא מזוהה, חנה אזולאי, עדינה גילרמן.
חנוכת אנדרטת לח"י. יושבים בשורה הקדמית. מימין: בלה ויהושע זטלר. משמאל: גבריאל ורקשטל וגאולה כהן.