הניה נולדה ביום י”ח בתשרי תר”ץ, 22 באוקטובר 1929 בתל אביב לאמה צִפורה ולאביה מנחם דסאו. הוריה הגיעו ארצה מפולין בשנת 1922 והתיישבו בשכונת נוה צדק בגבול יפו, שם עסק האב במכירת לחם. האם, צפורה, באה אמנם ממשפחה דתית מאד, אבל מלבד ההקפדה על חגי ישראל, היה הבית חילוני לכל דבר. להניה היו שלוֹשה אחים גדולים ממנה. הם גרו לא הרחק מסניף המכבי הצעיר וכולם היו חברים פעילים בו. הניה למדה בבית הספר התיכון “גאולה” בתל אביב.

היא הייתה ערה לכל המתרחש בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי והזדהתה עם מלחמת המחתרות העבריות לסילוקו מהארץ. לכן, כשפנה אליה בראשית שנת 1946 איש לח”י המכונה “עוזי”, נענתה לפנייתו והתגייסה לשורות המחתרת. כמו יתר הצעירים בני גילה, הופעלה בהדבקת כרוזים, בחלוקת חומר הסברה ובשליחויות שונות. כעבור זמן מה צורפה למחלקה ו’ (היא מחלקת המודיעין של לח”י). בינתיים נתקבלה החלטת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ לשתי מדינות, והערבים פתחו במתקפות נגד הישוב היהודי בכל רחבי הארץ. עם הכרזת המדינה והקמת צה”ל, התגייסה לחטיבה 8 ושרתה בה בתקופת כיבוש לוד ורמלה.

לאחר מכן ביקשה העברה לקרבת הבית, כי שלושת אחיה היו מגויסים בצבא והוריה נשארו לבדם ללא כל עזרה. בקשתה נענתה והיא הועברה למטה חיל האוויר ברחוב הירקון בתל אביב, למחלקת המודיעין. כעבור זמן מה, משנודע ב”חלונות הגבוהים” שהיא חברת לח”י, הועברה, לפי הוראת ראש הממשלה דוד בן־גוריון, כפקידה למרכז השיקום. באופן פרדוכסלי, לפני תום שירותה הצבאי הועברה שוב למחלקת מודיעין.

ביום 7 בדצמבר 1950 נישאה הניה לנחמן ולקר, אותו הכירה עוד מילדות, כשהייתה חברה במכבי והוא בתנועת בית”ר. גם הוא התגייס ללח”י, אך במחתרת פעלו בנפרד. נחמן נאסר וישב כמה חדשים במחנה לטרון והניה נהגה לבקרו שם מדי פעם.

לזוג ולקר נולדו שלושה ילדים: רעיה, יאיר ואורית ונכדים. אחרי מלחמת הקוממיות עבדה הניה כמזכירה בחברת “סלע” ולאחר מכן 35 שנים בסמינר הקיבוצים, עד צאתה לגמלאות. הזוג ולקר היו קשורים לחוג “תגר”.

הניה נפטרה ביום י”ח בטבת תשע”ה, 9 בינואר 2015 והובאה למנוחות בבית העלמין ירקון.