עמנואל נולד ב יום כ”ד בתמוז תרפ”ב, 20 ביולי 1922 ברוסיה להוריו משה ואסתר, ילידי רוסיה. ההורים ברחו משם מאימת המשטר ודרך טורקיה, סוריה ולבנון, הגיעו ב־1923 לארץ והשתקעו בראשון־לציון.
האם, שהייתה באמצע לימודי הרפואה, נאלצה להפסיקם. למשפחה נולדו שלושה בנים. האב רכש מכונית ועסק בהסעות, היה בין מקימי קואופרטיב לאוטובוסים “יהודה”. ב־1933, כשעברה המשפחה לרחובות, הצטרף האב ל”דרום יהודה” ואחר־כך ל”אגד”. במאורעות 1936–1939 באחת מנסיעותיו עלה על מוקש, נפצע קשה, הפך נכה והמשיך לעבוד כקופאי במשרד.
עמנואל למד בבית הספר העממי “חביב” בראשון לציון, המשיך בבית הספר הטכני “מכס פיין” בתל אביב. בגלל הסכנה בדרכים בתקופת המאורעות, לן לעתים קרובות במוסך של “דרום־יהודה” בתל אביב. מגיל צעיר היה חבר ה”הגנה” ושימש כקשר. בשנת 1936 הצטרף לבית”ר ופעל כאתת על גג האיתות ברחובות.
במלחמת העולם השניה, ביום 6 בדצמבר 1940, התגייס לחיל האוויר הבריטי, נשלח למצרים ועבד בפרויקט להרכבת חלקי מטוסים. נבחר מתוך 20 מועמדים לטייס. לאחר שעבר מבחנים, נאמר לו ולישראלים אחרים, כי הממשלה “מוותרת” על שירותם כטייסים והוא המשיך לשרת כחשמלאי מטוסים בדרגת קורפורל במשך ארבע וחצי שנים. בהיותו במצרים פעל במחנה למען לח”י, הפיץ עלונים בין החברים, היה מודיע על רכבות נושאות נשק, סייע לחיילים הישראלים לרוקן מצבורי נשק, הביא עמו נשק ממצרים, עזר לחברי לח”י במחנה להימלט, כשהבולשת הגיעה ליחידה. ביום 20 ביוני 1945, בשובו לארץ כחייל משתחרר, נאסר מיד בחשד להשתייכותו ללח”י, נכלא בכלא רמלה ובלטרון, וכעבור מספר חודשים הוגלה לאפריקה. הוחזק במחנות סמבל ליד אסמרה באריתריאה וגילגיל בקניה. הוחזר ארצה אחרי שלוש שנות גלות עם אחרוני הגולים, ביום 12 ביולי 1948.
התגייס לצה”ל ושירת בחיל האוויר כחשמלאי מטוסים. השתתף במלחמת העצמאות, מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, בעל 14 אותות שירות, ביניהם אות הלוחם בנאצים. לאחר שחרורו מצה”ל, הצטרף ל”אגד” ועבד כחשמלאי וכנהג. ממייסדי “המשמר האזרחי”, בו שירת 13 שנים. מייסד העמותה הארצית של הצלפים בדרום. בין תחביביו: דַיִג תת ימי ואספנות נשק. היה “אבא” לחיילי צה”ל בהסעות. עם צאתו לגמלאות, הכתירו העיתונים המקומיים בראשון לציון, אשדוד ורחובות את תמונתו: “מלך הנסיעות עם הצבא”.
באוגוסט 1948 נשא לאִשה את שרה לבית יושע, שהייתה דיילת מכירות של “דלתא טקסטיל” ויצאה לגמלאות בשנת 1988.
עמנואל נפטר ביום ל’ בשבט תש”ס, 6 בפברואר 2000 לאחר מחלה והובא למנוחות בבית העלמין גני אסתר בראשון לציון. היה אוהב ארץ ישראל ונאמן לה, איש מעשה ואוהב לעזור לזולת. הותיר אחריו אישה – שרה, ארבעה ילדים ונכדים.