וילנר שמשון – “שמש” – עדות הקשר הרב דורי

שמשון וילנר – “שמש”

שמשון וילנר בנם של לוחמי מחתרת לח”י דבורה ויוסף “שרוני” וילנר ואחיין של לוחם מחתרת לח”י שמשון וילנר – “שמש” מספר על דודו, על שמו הוא קרוי, במסגרת פרויקט “הקשר הרב דורי” של המשרד לשיווין חברתי.

דודי שמשון וילנר

דודי שמשון נולד ב־13 בספטמבר 1918, ב־א’ בתשרי תרע”ט בעיירה סנדישוב שבגליציה פולין, הרביעי בין שבעת ילדיהם של לאה וצבי.

בגיל שלוש נשלח ללמוד ב”חדר” ומגיל שש למד בבית ספר ממשלתי. בשעות הבוקר ובערבים המשיך ללמוד ב”חדר”. בגיל ארבע עשרה נשלח ללמוד בישיבת “חכמי קרקוי” בעיר קרקוב. התגלה כנער כישרוני, מהיר תפיסה ויורד לעומקן של סוגיות מפולפלות. מנבאים לו עתיד מזהיר של תלמיד חכם המטפס במעלות התורה. שמשון השתוקק לצאת לארץ ישראל בעקבות אחיו יוסף (אבי) אולם לכך התנגדו הוריו נמרצות. דודי נלחם למימוש המטרה שהציב לעצמו וההורים נאלצו להסכים לעלייתו לארץ ישראל רק לאחר שהרעיב את עצמו תקופה ממושכת ונוצר חשש לחייו. במקביל קיבל סרטיפיקט, בעזרת אחיו (אבי), שהתחייב לדאוג לפרנסתו.

בשנת 1936, בטרם מלאו לו 18 שנה הוא עולה לא”י על מנת להמשיך בלימודיו בישיבה. עלם שעיניו יושבות עמוק בחוריהן ומעמיקות לבחון את העולם, מרכין ראשו על ספרים. בשל חוסר אמצעים הוא נאלץ לעבוד, אולם ממשיך לשנן מדי ערב דף גמרא, על שלו לא יוותר, כי אין מוותרים על אשר נראה בעינך כעיקר החיים. אתמול היה זה דף גמרא ומחר- מלחמה לחירות העם. המחסור והרעב טפלים הם ואילו האמונה – עיקר.

לאחר ששה חודשי לימוד בישיבה התחיל לעבוד כנגר אריזה בפרדסים והצטרף להסתדרות עובדים לאומית. בשנת 1938 הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי. בפרוץ מלחמת העולם השניה התגייס לצבא הבריטי, לפלוגת התובלה העברית 462.  הוא נשלח לשרת באירופה בעיקר בארץ המגף ובמצרים. וב־1.5.43 טורפדה האוניה “ארינפורה” שהובילה את חיילי פלוגתו של  מאלכסנדריה לאיטליה על־ ידי צוללת גרמנית. למעלה מ־140 חיילים טבעו. שמשון הצליח לקפוץ למים ולאחר שש שעות של מאבק בגלי הים נאסף על־ ידי צוללת יוונית שהביאה אותו בשלום למצרים.

בשנת 1943 בעת חופשת ההבראה בארץ מאירופה מגיעים עדים על המתרחש שם. הנאצים, הבריטים, המוסדות היהודיים- כולם מטשטשים את מלוא האמת המחרידה. אלה בזדון, אלה מתוך חשש, אלה בשל חוסר אמונה. ושמשון מצטרף לשורות “לח”י” והופך ללוחם “שמש”. אחיו, מפעילי מחתרת “לח”י”, הציע לו לסייע בחלוקת כרוזים בקרב החיילים היהודים בצבא הבריטי במצרים ובהשגת נשק. הוא מילא משימות אלו במסירות ובהצלחה רבה.

הניצחון הבריטי בא מלווה באסון היהודי. עכשיו מסייע הלוחם “שמש” להפיכת הנשק הבריטי לנשק עברי. רדוף, מתחמק מעיני הבריטים והסוכנות היהודית. משיג ומביא ארצה את משלוח הנשק הניכר הראשון למחתרת “לח”י”. עתה ישתמשו ברובה, במקלע ובתחמושת משחררי המולדת והלאום.

השגת הנשק במצרים לא הייתה פשוטה, שמשון יודע שהגרמנים המובסים השאירו נשק רב באל- עלמיין. הוא יוצא לאסוף נשק שהמחתרת “לח”י” זקוקה לו. מסתובב בשדות ממוקשים ושב לבסיס עם שלל מכובד. אלה שהעניין אינו חלק. אנשי ה”הגנה “, עינם צרה בנשק שהביא אחד לא משלהם. הם נטפלים אליו, חוקרים ודורשים שהנשק ימסר לידיהם. במחנה משרתים גם חיילים מה”אצ”ל” שניצבים לצידו ושוללים מהאחראים של ה”הגנה” את הזכות לנשק שהביא שמשון. ושמשון עצמו, נשכב על הנשק והודיע כי רק אם יעברו על גופתו המתה יוכלו לקבל את הנשק. לבסוף הושגה פשרה. שמשון הורשה להבריח את הנשק ארצה בתנאי שחלק מן השלל ימסר ל”הגנה”. שמשון הבטיח לעשות כן וקיים.

בשנת 1946 התפטר שמשון מהצבא הבריטי חזר ארצה ומיד הצטרף לשורות “לח”י”. לא חלפו ימים רבים וב־17 ביוני 1946 השתתף בהתקפה על בתי המלאכה של השלטון הבריטי במפרץ חיפה. הלוחם “שמש” נהג במכונית המוליכה את האדם, הנשק וחומר ההרס. במכונית הוא פורץ את הכניסה לבתי המלאכה. בשעת הנסיגה הוקפו הלוחמים בטנקים בריטים “שמש” היה בין הנופלים בשבי.

ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה בוצעה ב-  17.6.46, במסגרת תנועת המרי העברי, ע”י 45 לוחמים אנשי ארגון לח”י. זו הייתה הפעולה הגדולה ביותר של לח”י נגד הבריטים. אבל היא הייתה גם הפעולה עם מספר הנופלים הרב ביותר. בפעולה זו נהרגו אחד עשר לוחמים. עשרים ושתיים לוחמים נאסרו, הועמדו לדין צבאי ונידונו למוות. אחר כך הומר עונשם למאסר עולם.

מטרת הפעולה הייתה לשבש את דרכי התחבורה של האימפריה בארץ ישראל. ההתקפה הסבה נזק כבד לבתי המלאכה של הרכבת. נהרסו מבנים, מכונות, קטרים וקרונות ההרס שיבש את שירות הרכבות הצבאיות והאזרחיות.

תמונות מבתי המלאכה:

בית המלאכה המרכזי של הרכבת במפרץ חיפה 

הכניסה לבתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה

הפריצה לכלא עכו הייתה פעולה של אירגון האצ”ל ומטרתה לשחרר 90 אסירים יהודים חברי ארגוני המחתרות שהיו כלואים במבצר כלא עכו. ההתקפה על הכלא בוצעה בכוח של 34 לוחמים. בעת הנסיגה נהרגו 9 לוחמים מאצ”ל ולח”י ובהם מפקד המבצע ,שניים מהכוח התוקף וכן שישה מהאסירים הנמלטים. 13 לוחמים נתפסו (5 מהכוח התוקף ו-8 מהנמלטים). 27 מאסירי האצ”ל ולח”י יצאו לחופשי. לפעולה הייתה השפעה חזקה מאוד על מורל הישוב העברי בא”י ועל המאבק למען קום המדינה. הפעולה פגעה קשות ביוקרת הבריטים בעולם ותרמה להחלטה של ועדת “אונסקופ”, הוועדה המיוחדת של האו”ם לעניין א”י על סיום המנדט הבריטי בארץ, למרות מחיר הדמים הכבד תוארה הפעולה כ”פריצת בית הכלא הגדולה בהיסטוריה ” וכמהלומה קשה ליוקרה הבריטית.

תמונות מפריצת כלא עכו:

קרון פגוע

חיילים בריטים בודקים את החומה שנפרצה בכלא עכו

שער ברזל שנפרץ בכלא עכו

שמשון כ”מספר שלושה עשר”(הקוד שלו) בחליפת המכתבים החשאית עם כלואי עכו כתב לאבי ואמי לא התייחס כלל למצבו כאסיר שנידון למוות. רק התעניין בנעשה אצלם, בשלומם ובשלום בנם הקטן זאב. חזר והבטיח כי אינו חסר דבר, כי הכול אצלו בסדר גמור, ואף רמז לבל יבוא אבי לבקרו מחשש מפני עינם הרעה של הבריטים.

מפקד הצבא הבריטי המתיק את פסק הדין במאסר עולם. מכוון שכך, העסיקה מעתה את הלוחמים שבכלא בעיה אחת בלבד. כיצד להימלט אל החופש ולהמשיך במלחמת החירות. ואכן, עשרה חודשים ישב שמשון בבית הסוהר עד לפריצת חומות הכלא בידי חיילי ה”אצ”ל” ב־4 במאי 1947 (י”ד באייר תש”ז). הוא זכה להימנות עם האסירים פורצי כלא עכו. אך לא זכה להמשיך במלחמת החירות.

בשעת הנסיגה השתלט על מכונית ערבית שחסמה את דרכם של הבורחים. חיילים בריטיים שבדרך מקרה עבדו בכביש, פתחו עליהם באש, ושמשון נפצע פצעי מוות. “מספר שלוש עשרה” בחליפת המכתבים החשאית עד ליום הפריצה, הפך שוב למשך שעה אחת ללוחם “שמש” רק לשעה אחת ולאחריה – שמשון וילנר עלם עברי רם מצח, המתבוסס בדמיו.

שמשון הובא לקבורה בבית- העלמין בשבי ציון יחד עם לוחמי אצ”ל ולח”י שנפלו במבצע הפריצה.