שמואל, בן אברהם, נולד בבנדין, פולין, בשנת 1917.
עלה לארץ ישראל בשנת 1938 בספינת המעפילים של הארגון הצבאי הלאומי. עם עלייתו היה חבר בפלוגות בית”ר והצטרף לאצ”ל. עם הפילוג הצטרף ליאיר וללוחמי חרות ישראל. השתתף בפעולות נגד הבריטים, נעצר והוחזק במחנות המעצר במיזרע ובלטרון.

שמואל היה אדם צנוע ועניו. בבית־הסוהר בלט במזגו הנוח ורצונו לעזור לחברים בכל עבודה, ולו הקשה ביותר. היה בעל “ידי זהב”, תיקן כל מכשיר, או חלק ממנו שלא פעל. ברח מלטרון עם קבוצת ה־20, שחפרה את המנהרה, וכישוריו עזרו מאד בעת הכרייה, וגם בעת ההמתנה לבריחה והסתרתה מעיני הסוהרים הבריטים.

אחרי הבריחה התמסר לבניית הבונקרים של לח”י, והוא עצמו חי באחד מהם. בזכות כישורים אלה ומסירות ללא גבול, הוצב להיות ראשון ממפעילי בית־הדפוס המחתרתי והיה לעמוד התווך שלו. הוא עצמו ישב באחד מהבונקרים בבני־ברק, לאור מנורת לוקס, והוציא לאור את ביטאוני לח”י, “החזית” ו־”המעש”. המשיך בעבודתו זו במחתרת, למרות התרופפות בריאותו.

עם הצטרפות לח”י לצה”ל, הצטרף לגדוד שיריון ופשיטה, גדוד 82, בו היה מפקד כיתה עם פלוגתו, פלוגה ג’, עבר את קרבות מבצע “דני” ומבצע “יואב”.

נפל בפעולת־הסחה, בעת כיבוש מצודת עיראק־סואידן ביום ז’ בחשון תש”ט, 9 בנובמבר 1948.  בן 32 וערירי היה במותו. לא הותיר אחריו קרובי משפחה. לא השאיר אחריו תמונות או מסמכים, כראוי לאיש מחתרת. היה בין חמשת ההרוגים הראשונים שנקברו בבית־העלמין בכפר ורבורג. נטמן שם למחרת יום הקרב.