דינה נולדה בשנת 1901 בווארשה, פולין, לבן־ציון וחנה לבית לִיוַוזֶר. בביתם שררה רוח יהודית ציונית. על אף שבאותם ימים לא ייחסו חשיבות להשכלת הבנות, סיימה דינה לימודים תיכוניים. בשנת 1921 נישאה למרדכי ויינטל, שאחיו, אברהם, חי כבר כמה שנים בארץ ישראל. אביהם, חיים יעקב, שכבר ביקר יותר מפעם בארץ, שאף להעביר את כל משפחתו ארצה ורכש קרקעות בהרצליה, לנטיעת פרדסים. את מרדכי בנו שיגר ארצה בשנת 1925 כדי לטפל בנטיעת הפרדסים. לאחר מכן חזר לוורשה. למרדכי ולדינה נולדו שני בנים: אהרן, בשנת 1925, ואברהם, בשנת 1929.
בשנת 1932 עלתה המשפחה ארצה וגרה בהרצליה. לימים עברו לתל אביב. דינה הייתה בעלת תודעה לאומית עמוקה ועזרה לכל מי שהיה זקוק לכך, מבלי להתחשב בדעותיו, או בהשתייכותו המפלגתית. היא טענה, שהמפלגות הורסות זו את זו ומורידות את שאיפות הציונות לטמיון.
לימים החל מרדכי לעבוד כמנהל חשבונות ודינה מצאה דרך מקורית להשלים את תקציב המשפחה: במלחמת העולם השנייה שהה בארץ צבא פולני, שנקרא ‘צבא אנדרס’. דינה הבחינה שקצינים פולנים, שסלדו מהמזון הצבאי, חיפשו מקום לאכול בו אוכל ביתי. דינה, שהייתה טבחית מעולה, החלה לבשל ארוחות לקצינים פולנים, ואחד מחדרי דירתם הפך, בשעת הצהרים, מסעדה ייחודית.
הבנים, אהרן ואברהם, היו חברי האצ”ל. ביום 3 באפריל 1946 נאסר אהרן עם 31 חברי האצ”ל, בשובם מפעולה בדרום, ונידון ל־15 שנות מאסר (ישב רק שנה, וברח בעת פריצת כלא עכו ביום 4 במאי 1947). במשך המאסר, נסעה דינה לבקרו בקביעות, כשהיא נושאת עִמה מטעמים מעשה ידיה, עבורו ועבור חבריו למאסר.
דינה העמידה את דירתם ברחוב אלנבי 93 לרשות האצ”ל ולח”י. נערכו בה פגישות חשאיות ולא אחת אושפז בה פצוע שלא ניתן להעבירו לבית חולים מחשש מאסר. גם לוחם החרות יעקב גרנק, שהתפרסם בכינוי “דב הבלונדיני הגבוה”, שכב בביתה לאחר שנפצע בהתקפה על מפקדת הבולשת. עד שנותיה האחרונות לא החמיצה אף אירוע או טקס של המחתרות.
דינה נפטרה בשיבה טובה, בגיל 98 ביום כ”ב בשבט תשנ”ט, 8 בפברואר 1999. לה נכדים ונינים.