הרב פרנקל לא היה חבר לח”י. אולם במשך כל שנות המלחמה בשלטון הזר, שמר על קשר אמיץ עם המחתרות הלוחמות. הוא עזר לרבים בעצה ובעידוד, ולכן הוא מופיע בקובץ זה, לצִדם של הבחורים והבחורות שכה אהב ואשר כה העריצוהו.

הרב פרנקל נולד ביום כ”ו בתשרי תרע”ד, 27 באוקטובר 1913, בלנצ’יץ’ שבפולין לרב אהרן וללאה לבית קניג. למד בחדר ובישיבה בווארשה. בגיל 17 הוסמך לרבנות.

בשנת 1932 נשא לאשה את חנה בת ר’ חיים אלעזר בראנד. התמנה רב בעיר המחוז ריפין ונתקבל כחבר באגודת רבני פולין.

עלה ארצה בשנת 1935, התיישב בדרום תל־אביב והתמנה רב השכונה, בה זכה להערכה מכל תושביה היהודים, על עדותיהם השונות. הוא ייצג בכבוד את השכונות בפני השלטונות והופיע בפני ועדת החקירה האנגלו–אמריקנית. היה שותף פעיל בהקמת מספר בתי־כנסת, חבר הוועד לכשרות במערכת הביטחון ובתפקידים ציבוריים רבים ומגוּונים.

בשנת 1938 הופיע ב’משפט השבת’, בו נאשמו יהודים שהפריעו לתנועה בשבת. הרב קידש שם שמים ברבים והיהודים יצאו זכאים. העיתונות דיווחה: “הרב פרנקל לומד עם השופט הבריטי פרק בהִלכות שבת”.

בערב קום המדינה, היה הרב היחיד בתל־אביב שביקר לילה לילה בעמדות הלוחמים בגבולות תל־אביב–יפו ואף נפצע ביריה מאבו־כביר. פעמים רבות מנע ריב אחים ונודע כמשכין שלום בישראל. התמזגו בו בהרמוניה תורה ועסקנות ציבורית. חסיד גדול זה ידע להתרועע עם חסידים ועם חילונים.

בעיצומה של פרשת ‘אלטלנה’, כשהמונים התאספו ברחוב אלנבי והיה חשש למלחמת אחים, שיגרו הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל את הרב פרנקל להופיע במקום. הוא פנה אל הקהל בדברים נוגעים ללב על הסכנה ועל הצורך לעקור מן השורש את שנאת החינם ולהושיט זה לזה יד אחים. דבריו השפיעו מאד והקהל התפזר. מנהיגים רבים ברכוהו על כך.

בעת פרשת ברנדוט ופריצת אנשי לח”י מכלא יפו, הופיע שוב כדי למנוע שפיכות דמים. התובע הצבאי ציין במכתבו את “השרות הגדול שעשה הרב ברגעים קשים…”

הרב סייע לאנשי המחתרות בכל עניין בו פנו אליו. ביתו היה תמיד פתוח לפניהם והוא השיא זוגות של ‘מבוקשים’ שלא יכלו להירשם בגלוי.

באייר תשל”ג נבחר לרבה הראשי של ת”א–יפו וכיהן גם כראש אבות בתי הדין במחוז.

הרב נפטר ביום ד’ באלול תשמ”ו, 8 בספטמבר 1986. הניח אשה, שלושה בנים, בת (בנו הרב אריה נפטר עליו בחייו, בשנת תשמ”ה), ונכדים