חנה נולדה בצפת ביום י”ז בסיוון תרצ”א, 2 ביוני 1931 להוריה קלרה ושמואל כהן. אמה דור עשירי בארץ, נצר למשפחת ממן, ממגורשי ספרד שנדדו למרוקו ועלו לצפת. משפחתו של אביה עלתה לארץ מפרס ממניעים ציוניים, כשהוא היה בן שבע. להוריה נולדו ארבעה ילדים: ויקטוריה, עמנואל, יהודה וחנה. המשפחה היתה דתית־לאומית וליברלית. הילדים קיבלו חינוך יהודי־לאומי וכללי. בתקופה מסוימת נסע האב לפרס, שם לימד עברית. בצפת הייתה להם חנות לבַדים. האב היה גם אמן, שצייר על זכוכית.

בשנת 1936 חלה אביה והוכרח לנסוע לטיפולים בבית חולים בחיפה. בגלל קשיי המצב בארץ – מאורעות 1936–1939 ובגלל הקשיים במשפחה, הם עברו לחיפה בשנת 1937, שם נפטר האב כעבור זמן. עול הפרנסה נפל על אִמה של חנה, שעבדה קשה מאוד וגידלה את ארבעת ילדיה במסירות רבה. אחותה הבכורה, ויקטוריה, עזרה בפרנסת המשפחה.

חנה הייתה בת שש כשנתייתמה מאביה. היא למדה בבית הספר העממי־הדתי “לבנות מזרחי” והמשיכה בתיכון מסחרי “במעלה”. הייתה בתנועת “הצופים” ובתנועת “בני־עקיבא” ובהמלצת חברים גויסה ללח”י בשנת 1946. כנערה צעירה בת 15, עסקה בעיקר בהדבקת כרוזים, הדפסות, הפצת חומר ותצפיות. אחיה, עמנואל, חבר בית”ר, היה באצ”ל. אמה עזרה לה בפעילותה בלח”י. באותה עת השכירה אמה חדר אחד בדירתם, בעל כניסה מיוחדת, לחברי לח”י, גם ביודעה כי מדובר בפעילות המחתרת ובאחזקת נשק, וכי נשקפת סכנה למשפחתה מהשלטונות הבריטים.

לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, התגייסה חנה לצה”ל בכנס ההתגייסות של לח”י בשייח־מוניס. חנה שירתה בגדוד 82, חטיבה 8 – חטיבת יצחק שדה – כחובשת קרבית. בשוך הקרבות ולאחר שינוי שחל במרפאות, עברה למשרד השלישות.

נישאה בשנת 1954 ליצחק הראל הרי, שהיה אדריכל במקצועו. משנת 1956, במשך 16 שנים, לסירוגין, הצטרפה לבעלה, שהיה בשליחות המדינה בחו”ל, ועבדה שם. כאשר שבו לארץ, עבדה חנה כמזכירת מִנהל במועצת רמת השרון. 23 שנים עבדה במחלקה לשירותים חברתיים, ויצאה לגמלאות. לאחר מכן שבה לעבוד בויצ”ו לתקופה מסוימת. יצחק נפטר בשנת 1993 ממחלה. לחנה שתי בנות, בן ונכדים.