בנימין נולד ביום י”ח באלול תרצ”א, 11 בספטמבר 1930 בתל אביב להוריו חיה וחיים, ילידי ירושלים. האב היה חבר הגנה והשתתף במאורעות 1920 בהגנה על ירושלים. הוא נעצר עם זאב ז’בוטינסקי וחבריו, וישב איתם שלושה חודשים בכלא עכו, עד שקיבלו חנינה. המשפחה מנתה ארבעה אחים ואחות וכולם היו קשורים לחוגים הלאומיים. בנימין גדל בתל אביב, ובגיל 13, אחרי מות אִמו, עבר למוסד לילדים בתל־ליטוינסקי. בשנת 1945 התחיל את לימודיו בתיכון עירוני א’.

בשנת 1946 הצטרף ללח”י. היה פעיל בגוש דן, בעיקר בתעמולה והדבקת כרוזים. לאחר מכן עבר קורס לשימוש בנשק בפתח תקוה, שם היה אחראי על תא של לוחמים, עסק בגיוס נוער ללח”י, ובשמירה באחת העמדות שהיו ללח”י בשכונות הדרומיות של פתח תקוה. הוא המשיך ללמוד בתיכון, עד שנאלץ להפסיק את לימודיו בכיתה י”א.

בנימין המשיך בפעילותו בלח”י עד קום המדינה. לאחר המסדר בשייח־מוניס, התגייס לצה”ל והצטרף לחטיבה 8, גדוד 82, פלוגה א’, פלוגת המשוריינים. תפקידו היה תפקיד קשר ותותחן. הוא השתתף בקרבות של החטיבה בעוג’ה אל חפיר, שם נפגע המשורין שלו מתותח מצרי. כל אנשי הצוות נשארו בחיים. כמו כן, השתתף בקרב על כיבוש באר שבע.

עם תום הקרבות השתלב עם בני המחזור שלו, אלה שלא סיימו את י”ב, ובחופשה המיוחדת שקיבלו הוא וחבריו לחצי שנה, למד, ניגש לבחינות הבגרות, וסיים את כיתה י”ב בהצלחה. עם סיום לימודיו בתיכון, שימש כמורה לעברית בכפר אום אל פאחם, וזאת במקום המשך השירות הצבאי. משם עבר לירושלים ולמד מדעי המדינה והמזרח התיכון בזמן החדש באוניברסיטה העברית. סיים תואר ראשון, ובשנים 1954–1958 היה מורה ומנהל בתיכון הערבי בטייבה שבמשולש.

עם סיום עבודתו בטייבה, נישא לנעמי סגל, ויחד נסעו לטורונטו שבקנדה, לשמש שם כמורים לעברית בבתי הספר היהודיים. בקנדה נולדו להם שני בנים ובארה”ב – השלישי. שלושתם נשואים וחיים בארץ. נעמי ובנימין הם סבים לנכדים. בשנים 1975–1988 גרה המשפחה בערד ועסקה שם בחינוך.