הנאשמים מאשימים

  

מאסרם של חמישה לוחמים שנשאו אתם נשק,יחד עם מעצרו של ד”ר ישראל אלדד,וזימונם בכפיפה אחת בשעה מכרעת,העניקה למחתרת הזדמנות היסטורית לרשום בתולדות מלחמת השחרור עוד דף מזהיר,שאין לו אח ורע בהשפעתו על חינוך ההמונים ובעיקר על הנוער.

 

מימרא רומית אומרת שבפעול הנשק-שותקות המוזות.לא כך היה עם לח”י. בד בבד עם רעם הפצצות והיריות עלה גם קולן של ה”מוזות”.

חודשי מאי-יולי 1944 היו חודשי המשפטים של אנשי לח”י, שנפלו לידי המשטרה הבריטית והובאו בפני בית- הדין הצבאי הבריטי בירושלים.

 

ב-29 במאי 1944 נדהמו השופטים הבריטים והופתע היישוב כולו,כשלוחם החירות צבי תבורי, מסר את ההצהרה הבאה:

 

” בכתב האשמה נגדי כתוב,כי נאשם אני בהחזקת אקדח וכדורים בלי רשות חוקית ובלי הצדקה הגיונית.אני מודה בהחזקת האקדח והכדורים, אני כופר בכך כי החזקתי אותם בלי רשות חוקית ובלי הצדקה הגיונית. את הרשות להחזיק באקדח קיבלתי מהשלטון היחידי שאני מכיר בו בארץ-ישראל,וזוהי תנועת לוחמי –החופש העברית,השואפת להחזיר לעם העברי את מעמדו הראוי לו בין העמים,בצורת מדינה עברית בארץ הזאת.החוקים שאתם דנים אותי על פיהם נחקקו על ידי שלטון- אין אני מכיר בו.השלטון הזה,שנמסר לידכם על מנת לכונן כאן מדינה עברית,הפך בידיכם לשלטון אוקופאטורי ,אימפריאליסטי.החוקים שלכם הם בלתי חוקיים הן לפי התחייבויות בין-לאומיות,הן לפי המוסר והן לפי הצדק.על כן כופר אני בזכותכם לדון אותי לפי חוקים בלתי חוקיים אלה………”

 

בהמשך דבריו הסביר תבורי, כי נוכח גירוש מעפילים יהודים מחופי ארץ-ישראל ולנוכח מעשי הדיכוי והרצח של שוטרים בריטי,לא זו בלבד שישנה הצדקה הגיונית להחזקת נשק,אלא שזו גם חובתו של צעיר עברי. בסוף דבריו דרשלהעניק לו מעמד של שבוי מלחמה. תבורי נידון לשבע שנות מאסר.

 

ביוני של אותה שנה הועמדו לדין דוד המאירי בגין,חסייה שפירא,אנשל שפילמן ומתתיהו שמואלביץ’ .

 

דוד המאירי בגין אמר בהצהרתו, בין השאר:

 

 ” ……..חיילים יהודים משתתפים בכיבוש רומא,חיילים יהודים ישתתפו בכיבוש ברלין,אבל אותה שעה –ירושלים שלהם נמצאת תחת כיבוש בריטניה,ומי ומתי יכבוש אותה מידי השליט הזר?

שמעתי פעם חיילים יהודים מדברים על רגע בו יוכלו להרוס את שער טיטוס.ואנו סבורים שכל זמן שירושלים לא נגאלה,כל זמןשעל חומת ירושלים אינו מתנוסס הדגל העברי,צריך שער טיטוס לעמוד.לעמוד לא רק כעד לגלות,כי אם כעד הגבורה העברית…….

……….איזה ערך יש לכיבוש רומא והריסת שער טיטוס,אם לחיילים העברים שיחזרו לארץ-ישראל אסור יהיה להשמיע את ההמנון הלאומי ברדיו ירושלים?

אין אנו משתתפים בשמחת כיבוש רומא כל עוד “יודיאה קאפטה” (יהודה שבויה)בידי בריטניה.בשביליבריטניה היא רומי שנייה. אני שייך לחיילים העברים שאינם רוצים לצעוד בחוצות רומא עם דגל בריטניה,כל זמן שאינם צועדים בירושלים החופשית. אני רואה בכם נציגיו של שלטון זר ומשטרה זרה.אין כלל בדעתי להיראות בעיניכם כאזרח הגון,שומר חוק………..חוקי אינם חוקיכם וחוקיכם אינם חוקי……….תפסיקו גם אתם העמדת הפנים של אובייקטיביות וחוקיות.נהיה אויבים גלויים עם כל היחסים הנובעים מזה……….”

דוד המאירי בגין נידון ל-12 שנות מאסר. 

 

אנשל שפילמן נידון על החזקת אקדח וכדורים ל-10 שנות מאסר.בהצהרתו בפני בית-הדין האדיר את גדולתו של העם העברי ותקף את השלטון הבריטי בארץ כשלטון זר שאין לו זכות למשול ולשפוט יהודים בארץ לא לו:

 

 “……….לפי דעתכם צריכים היינו לסיים את תקופת קיומנו עם חורבן בית-המקדש-בדומה לעמים אחרים-אולם על אפכם ועל חמתכם-לא כן היה. עם ישראל הוסיף להתקיים ומוסיף להתקיים לא רק בנושא תרבות עתיקה, כי אם גם כשותף ולעתים כצועד בראש במתן ערכי תרבות חדשים.וטוב לי  מאוד שאני יהודי,בן לעם עתיק-חדש,נושא תרבות עולם על כתפיו.למרות כל הסבל,העינויים והביזיונות הכרוכים בעובדה של היותי יהודי,טוב לי להרגיש את עצמי מושרש ביתר עמקות וביתר חסינות לא רק מכל עמים הגדולים

שעברו מן העולם,כי אם גם מהעמים הצעירים שעלו לגדולה במאות השנים האחרונות,ושאינם יודעים עוד כמה שנים נותרו להם לגדולה…………

……….אני פוסל את זכותם של אנגלים זרים לשפוט על אדמת ישראל את בנו של העם העברי……….כשאתם מעיזים בירושלים זו,של דוד,ישעיהו והמכבים, לשפוט אותי,טוב יהיה לכם להרגיש שלא על קברים של מתים אתם עומדים, כי מקברים אלה קמים לתחייה בניהם של יהושע,יפתח,שמשון,דוד והגיבורים שאתם אוהבים לקרוא עליהם כמתים,אולם מאוד מאוד אתם רוגזים כאשר אתם רואים אותם חיים……….תזכרו,שופטים אנגלים,כי המקום בו אתם יושבים הוא ירושלים שלי ולא בלונדון שלכם.”

 

בהמשך דבריו הזכיר אנשל את דיזראלי-ביקונספילד ואת שיילוק(הסוחר מווניציה):

“את שירות ביקונספילד לא ניתן לכם שוב וגם בשיטת שיילוק לא ננקוט. אין אנו סוחרים בשאלת הגאולה ושחרור הארץ.אנו תובעים לא ריבית,אלא את הקרן. לא את שלכם,אלא את שלנו.שום עורמה שכספירית הנתונה בחוזים ובהצהרות שלכם לא תועיל הפעם.אנו ניקח את המגיע לנו,גם אם נשפוך דם ……. 

 

בסוף נאומו עשה שפילמן “חשבון” עם השופטים בשל הטפתם לחברו המאירי- בגין , כי “הלוחמים האמיתיים הם הנלחמים שכם אחד עם צבאות הברית נגד הנאצים,שאנו מתגאים לקרוא להם ‘אחים לנשק'” :

 

” או שאינכם מבינים(שופטים בריטים) או שאתם מעמידים פנים שאינכם מבינים.שאם לא כן,אי אפשר היה ששופט בריטי יטיף מוסר לצעיר עברי,שאין הוא ממלא את חובתו לעמו.”אחים לנשק”

 אתם קוראים לנו פתאום.כן אחים רצויים אנו לכם לשפוך את דמנו.הטרגדיה האיומה של עמנו שמשה לכם שנטאז’ה נבזה…….. יקרים וגיבורים הם לנו החיילים היהודים הלוחמים בכל החזיתות. אולם דה-גול הולך עם צבאו דרך רומא לפריס.הפולנים הולכים דרך רומא ופריס לווארשה. אבל לאן הולך החייל היהודי? לאן?……….. ומי עומד בדרכנו? אתם!

………… למי תספרו מעשיות על חוסר אפשרות להציל את אחינו? לנו?ליהודי ארץ-ישראל,אשר אמהותיהם,נשיהם וילדיהם טובעויחד  עם האנייה ” סטרומה”,לאחר שגירשתם אותם מחופי ארץ-ישראל ! אתם אחראיים למותם של מאות אלפי קרבנותינו!……….

אני מצטער מאוד שבשעה שהמשטרה התנפלה עלי לא הצלחתי לשלוף את האקדח ולהרוג או להיהרג,ליפול כשם שנפלו שניים מחברי ביביאל, ה’ ינקום דמם………..

בסיום דברי אני חוזר ושואל אתכם:

 אתם השופטים מלונדון,מה מעשיכם כאן בירושלים שלי? ” 

 

המתח עלה לשיאו במשפטו של מתתיהו שמואלביץ’ ,שנאשם ביריות בשוטרים בריטים,בהחזקת שני אקדחים,רימון יד,רימון הפחדה וכדורים-ולפי חוקי החירום היה צפוי לו עונש מוות.במשפט זה היו מומנטים דרמטיים מרובים, כאשר גילה הנאשם שהיה ידוע למשטרה עד המשפט בשם “רפאל בירנבוים”, שהוא מתתיהו שמואלביץ’,אחד מהבורחים ממחנה המעצר בלטרון ,כאשר דרש להזמין כעדים את הנציב העליון,הארולד מק-מייכל,את יו”ר הנהלת הסוכנות היהודית,דוד בן-גוריון,ואת מפקד משטרת מחוז לוד ובתיאורו את הגרדום והשוואתו לשלטונה של בריטניה בארץ. להלן מבחר קטעים מהנאום המזהיר:

 

“………….במשך 25 השנים האחרונות נתן העם העברי אמון בבריטניה הגדולה.האמנו בצדק וביושר הבריטי.האמנו כי בריטניה תעזור לנו לבנות את מולדתנו.קשרנו את גורלנו בגורל האימפריה.אחר 25 שנה של ידידות ושותפות זו אנו מוציאים את עצמנו מרומים.רק בגלל האמון הרב שתלינו בבריטניה הגדולה לא ראינו את המשחקששיחקה בנו מן הרגע הראשון,לא ראינו את הבטחותיה הכפולות.לא ראינו את הפרובוקציות,לא הבינונו משום מה היה צורך להטביע את אהרון אהרונסון בתעלה הבריטית,אחרי ששירת שירות חשוב את האימפריה

הבריטית במלחמה הקודמת.אנו לא הבינונו,שבריטניה רואה בנו רק כלי שרת למטרותיה האימפריאליסטיות…………”

 

 “……….אמונתנו בצדק וביושר הבריטי הייתה כל כך חזקה במשך כל אותו זמן שבריטניה הראתה,שאין היא רוצה בשלטון עברי בארץ העברים ושהיא תשתדל למנוע אותו בכל אמצעים . מדינה יהודית בחופי הים התיכון לא סיפקה את תאבונו של האימפריאליזם הבריטי.בריטניה רוצה לשלוט בארצנו והעובדה שעל ידי כך נגזלה מולדת מעם רודף שלום,עם שראוי לשלטון סוברני במולדתו,לא פחות משהעם הבריטי ראוי לשלטון באיים  הבריטיים,עובדה זו אינה משפיעה על בריטניה לעזוב את ארץ-ישראל. בריטניה בגדה בנו,ובגידה זו הביאה למצב,שמיטב הנוער העברי,שראה את מלחמת בריטניה כמלחמתנו אנו,מוכרח היום ליטול נשק ביד ולהפנותו נגד השלטון הבריטי…………. “

 

 “…………. ומה קרה? שואלים רבים………אני מניח,שקרה כאן משאירע לגיבור הספר של ד”ר סטיבנסון-ד”ר ג’יקל.אני מניח שד”ר ג’יקל הג’נטלמן עשה ניסיון מעניין.הוא ניסה להופיע בביתו בלונדון ובאולמות היפים של העולם בגופו הוא כג’נטלמן,אולם בפרברי העולם,במושבות, – הופיע  בדמות אחרת-כדמות מיסטר הייד. ואנחנו,נפל בגורלנו,להיות שותפים לא לד”ר ג’יקל, כי אם למיסטר הייד…………..

 

 ” ……משבאתי לבית-הסוהר התעניינתי ,מטעמים מובנים,בצורת התלייה. והנה תארו לי את דבר:האדם עומד על הרצפה,שמים מסווה על פניו, קושרים עניבה על צווארו ופתאום נפתחת דלת מתחתיו והוא נופל לבור. כששמעתי זאת,ראיתי אתכם,באי –כוח השלטון הבריטי בארץ.ראיתי שכך עושים לעם העברי במשך 25 שנה.אנחנו האמנו,שתחת פיקוחכם נעמוד לבטח על אדמתנו.האמנו ,שדבריכם היפים אינם מסווה על פניכם. ופתאום השמטתם את הקרקע מתחת לרגלינו,העניבה הפכה לחבל מחנק והאדמה לבור.”

 

וכך המשיך מתתיהו שמואלביץ’ בנאום הקטגוריה שלו עד לסיומו החזק :

 

 ” ……. הנני לסכם:שתי דרכים לפניכם,כבוד השופטים:או להכיר בצדקת תביעותיושל העם העברי ולשחרר את הנשק הזה מאשמת אי-חוקיות ופשע, או-לראות בי אויב לוחם.ואז אני פונה אליכם בשם העם העברי,ובשם המחתרת הנני דורש שתתייחסו אלי ואל כל לוחמי החירות העבריים הנופלים לידיכם,כאל שבויי מלחמה. אתם יודעים היטב,כי ללא הבגידה שבגדה בריטניה בעם ישראל ובתקוותיו היינו אנו,הנוער העברי,הלוחם עתה נגדכם,עסוקים עכשיו בבניין ובלימודים, בייבוש ביצות ובהחייאת שממה.אתם יודעים זאת: העם העברי רוצה להיות חופשי.את הרצון הזה לא תדכאו לא ברציחות,לא בעינויים ולא בתליות.”

 

עם סיום נאומו חבש שמואלביץ’ כובע לראשו והקריא את פרק קמ”ד מספר תהילים:

” לדוד ברוך ה’ צורי המלמד ידי לקרב,אצבעותי למלחמה………………”

 

מתתיהו שמואלביץ’ נידון למוות בתלייה.ביום השביעי בישיבתו בצינוק התלייה, הודיעו לו כי מפקד הצבא בארץ-ישראל העניק לו חנינה והמר את גזר-דינו למאסר-עולם. 

 

נאומיהם של לוחמי חירות ישראל הציפו את הנוער בארץ בנחשולי אהדה והערצה כלפי המחתרת.

ד”ר ישראל אלדד הגדיר את המשפטים “כקרבות גבורה,בהם השתמשו הלוחמים בנשק המילים באותו להט בו השתמשו בחוץ בנשק הפלדה,אשר הושם בידיהם.”