לאחר יציאת הצבא הבריטי מאיזור תל אביב ומספר שבועות לפני תום המנדט הבריטי בארץ, הוחלט להקים מחנה שיהווה בסיס לחטיבה הלוחמת של לח”י במעשה שסימל את תחילת עלייתם של אנשי לח”י מן המחתרת. המקום שנבחר לצורך זה היה הכפר שייח מוניס, שישב בנקודה גבוהה ואסטרטגית. השם שנבחר למחנה היה “רמת יאיר”. המחנה הפך לבסיס המרכזי של לח”י באיזור המרכז ובו החלה ההתארגנות לקראת הגיוס הקרב לצבא העברי. לוחמי המחתרת עברו אימוני נשק ושדאות והשתתפו בקורסים מזורזים שלימדו תורות צבאיות שונות ונועדו להכשירם לקראת הצבא, לדוגמא קורס קשר.  

בנוסף, הוטל על רות קוטליצקי – “עדית” להקים, לארגן ולנהל ברמת יאיר מחנה אימונים לנוער. מספר חברי לח”י, דוגמת חיה בן דוד – “מיכה”, בן ציון כהן – “ברק” ופרץ מנדלר – “אהוד” שימשו בו כמדריכים והכשירו עשרות נערות ונערים שהשתתפו בקורסים והכשרות שונים והתאמנו בו לקראת גיוסם העתידי לצה”ל.

לקראת הקמת המדינה והקמתו של צה”ל, החליטו חברי מרכז לח”י החליטו שלאחר שתקום מדינה עברית, חברי לח”י יצטרפו לצבאה. לאחר התלבטויות באם להתגייס כקבוצה או כבודדים, התגייסו רוב חברי לח”י לגדודים 82 ו-89 בחטיבה 8, חטיבת השריון הראשונה של צה”ל, בעיקר הודות ליצחק שדה, מפקד החטיבה, שביקש לצרף אותם אליה. ב- 29 במאי 1948, לפני גיוסם לצה”ל, נערך לראשונה מסדר גלוי של לוחמי לח”י ברמת יאיר. מאות אנשי לח”י נאספו למפקד יחידות, עמדו שם שורות שורות, רואים בגלוי את כל חבריהם למחתרת בפעם הראשונה. 

לאחר הגיוס לצה”ל, מחנה רמת יאיר המשיך לשמש כבסיס לפעילות לח”י. בני נוער המשיכו להתאמן בו לקראת גיוסם והמחנה הפך גם לבסיס עורפי שריכז את התגבורת, האספקה והרכבים שנשלחו לחטיבת לח”י העצמאית בירושלים, שעדיין לא נחשבה כחלק ממדינת ישראל. אולם החשדנות של הנהגת המדינה בלוחמי המחתרת לא פגה וחששם מפעילותה העצמאית של לח”י בירושלים גבר. כוחות צבא פשטו על המחנה, החרימו נשק וציוד ואסרו אנשים מחשש שהם מתכננים לפעול כנגד המדינה. מאוחר יותר, בעקבות ההתנקשות ברוזן ברנדוט, לח”י הוכרז כארגון לא חוקי, כמאתיים אנשי מחתרת נעצרו ומחנה רמת יאיר נסגר.