יוסף בן מלכה (לבית קסטל וקפילוטו) ובן־ציון הלוי, נולד ביום ה’ בתמוז תרפ”ד, 7 ביולי 1924 בחברון למשפחה החיה דורות רבים בארץ ישראל. לאחר פרעות תרפ”ט, עזבה המשפחה את חברון ונסעו לדרום אמריקה. לאחר חמש שנים בוונצואלה שבו לארץ והתיישבו בכפר סבא. יוסף גדל והתחנך במושבה והשתלב בתנועת הנוער “המכבי הצעיר” ובכל פעולותיה. היה פעיל גם בבית”ר. לימים הצטרף לאצ”ל. עם הפילוג בחר ללכת עם “יאיר”, יחד עם חבריו יהושע ומנחם כהן.

הוא השתתף בהתקפות על שיירות הצבא הבריטי, שהיו עוברות דרך המושבה בדרכן לחיפה וכן בפעולות מודיעיניות לגבי תחנת הרכבת בקלקיליה. כן עסק בהדרכה ובאימונים של טירונים באזור נתניה.

ליוסף שתי אחיות ואח: שולמית, יהודית ואליהו. האחיות היו פעילות בלח”י ואף נעצרו וישבו בבית הסוהר לנשים בבית לחם. הבית היה בית לאומי אוהד למחתרות. הוריו סייעו רבות, בין היתר בקליטת פצועים. מביתם יצאו יחידות לח”י לפעולות וההורים אף תרמו כספים למימון פעולות המחתרת. כל זאת תוך בדידות ועויינות ששררה במושבה כלפי לוחמי לח”י.

יוסף נעצר בשנת 1944 על ידי הבולשת הבריטית והיה בין הראשונים שהוגלו למחנות המעצר באריתריאה, סודן וקניה. הוא שב ארצה עם אחרוני הגולים מקניה, אחרי הכרזת המדינה, ומיד התגייס לחטיבה 8, גדוד 89, עם חברי לח”י, והשתתף בכל הקרבות של הגדוד, עד שנפצע בכיבוש עוג’ה אל חפיר (ניצנה).

בשנת 1953 נשא לאִשה את דבורה לבית ינקלביץ, מראשוני המושבה הרצליה. נולדו להם שתי בנות: יאירה ואסנת. יאירה שנקראה ע”ש “יאיר”, נפטרה לאחר מחלה, והשאירה בעל – דוד לוי, יו”ר יישובי הבקעה ושני ילדים קטנים מתן ושיר.

ליוסף ודבורה  נכדים: מתן, שיר, ליטל, סיון ואדר. מאז הקמת המדינה הוא ניהל את “קידום” בע”מ, חברה כלכלית בירושלים.

יוסף נפטר ביום ג’ בניסן תשע”ג, 14 במרץ 2013 והובא למנוחות בבית העלמין ביהוד.