משה נולד בוורשה, פולין, בשנת 1912, לאביו מרדכי, שהיה סוחר עורות ולאִמו לאה לבית ליכטג. משה למד בבית הספר “תרבות” עד עליית המשפחה ארצה בשנת 1924. הם התיישבו בפתח תקווה ומשה המשיך את לימודיו בבית הספר “פיקא”. בשנת 1928 נאלץ האב לחזור לפולין עם שניים מילדיו מסיבות בריאות ובשנת 1929 הצטרפה אליהם גם האם עם שני הילדים האחרים. משה, שהיה חבר בית”ר בפתח־תקווה, הצטרף לבית”ר בוורשה.
נציב בית”ר, אהרן פרופס, לקח אותו עמו לנסיעותיו בפרברי העיר במטרה להקים קנים נוספים. השפעתו של הילד מארץ ישראל על הילדים בגולה הייתה גדולה. בקן בית”ר בוורשה פגש משה את בתיה לבית צוויג ובשנת 1932 נישאו.

הזוג עלה ארצה והתיישב בחיפה. לפרנסתם פתחו מסעדה. בשנת 1937 הצטרפו לאצ”ל. משה עבר לגור ולעבוד בחוות קלמניה בתור נהג. ביוזמתו ובעזרתו התארגן במקום קורס חשאי לנשק לאנשי אצ”ל. משה שימש אחראי על הנשק בתקופת המאורעות. בחווה הסתתרו מבוקשים על ידי הבולשת הבריטית במסווה של פועלים. גם משה סבוראי (לעתיד גיסו של משה) הסתתר בביתם בשנת 1938.

משה נעצר בהובילו את החלב מקלמניה לתל אביב וישב במחנה צריפין. לאחר ששוחרר, עברה המשפחה לתל אביב והם גרו יחד עם שמוליק קפלן. הם היו אחראים למחסני הנשק של האצ”ל. בעת הפילוג, בשנת 1940, הצטרפו משה ובתיה ל”יאיר”. בלח”י המשיך משה, יחד עם שמוליק, כמחסנאי נשק, עד למעצרו של שמוליק. בדירתו של משה נפגש לעתים “יאיר” עם דוד רזיאל ועם אנשי אצ”ל אחרים לשיחות שכנוע.

בשנת 1941 הצטרף משה לקבוצת נהגים שארגנה הסוכנות היהודית בקו סוריה–חיפה. בין היתר הם הבריחו ארצה חיילים יהודים מצבא אנדרס וכן את ילדי טהראן ששוכנו בקיבוצים. בשנת 1943 התקבל משה כנהג בעיריית תל אביב וחידש את הקשר עם לח”י באמצעות ירחמיאל אהרנסון (אלישע). בין תפקידיו: איסוף מידע ומציאת מקומות מסתור לבורחי לטרון. לאחר שעבר לגור במקום חדש, הוחזק בביתו נשק וציוד רפואי.

למשה ולבתיה נולדו ארבעה ילדים: גדעון (שנפטר בשנת 1975), מרדכי, אלחנן ונעמי, נכדים ונינים.

משה סיים את עבודתו בעיריית תל אביב כסגן מנהל לשכות המודיעין.
משה נפטר ביום י”ט בשבט תשמ”ט, 25 בינואר 1989 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.