התקפת בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה ב־17 ביוני 1946 היתה אחת הפעולות הגדולות שבוצעו על ידי לח”י. היא נעשתה במסגרת המאבק של תנועת המרי העברי והייתה חלק משורת פעולות של שלוש המחתרות בארץ שנועדו לחבל בצורה משמעותית בתשתיות ואינטרסים חיוניים לממשל וצבא הבריטי, ובמקרה הזה – לפגוע בצומת העצבים של קווי התחבורה של הבריטים במזרח התיכון ולהרוס את הקטרים החונים שם. 44 לוחמי ולוחמות חרות ישראל השתתפו בהתקפה, שהשיגה את יעדיה בהצלחה רבה, אך בה בעת המחיר ששולם עבורה היה גבוה מאוד – 11 הרוגים בפעולה עצמה ו-23 לוחמים ולוחמות שנתפסו על ידי הבריטים (שניים מהם נפלו מאוחר יותר בפריצה מכלא עכו) – מחלקה שלמה מטובי הלוחמים שיצאה מכלל פעולה.

ההכנות לפעולה ארכו שבועות, שבמהלכם נערכו תצפיות ובדיקות שונות. מפקד הפעולה, בן־עמי יולוביץ – “בועז”, בחר את הלוחמים והלוחמות בקפידה – הצוותים שהוקמו כללו חוליות של מניחי מוקשים, חבלנים, יחידת התפרצות במדי שוטרים – חמושים בתת־מקלעים – וקבוצת חיפוי למקרה שיתפתח קרב. הפעולה היתה מסוכנת במיוחד, שכן בתי המלאכה היו מוקפים מכל עבר בעמדות בריטיות – משמאל שדה תעופה צבאי, ממול – מחסני הצבא הבריטי ובתי הזיקוק, שבהם חנו כוחות צבא בריטיים, בקרבת מקום – משטרת קריית חיים ובדרך הנסיגה – מחנות צבאיים ומכוניותיה המשוריינות של המשטרה הניידת בשפרעם.

ביום הפעולה, יולוביץ תדרך את הלוחמים ומסר להם את סיסמת הקרב: “חבל באוייב”. בערב עלו הלוחמים במלוא תחמושתם על משאית. חיים אפלבוים – “אלימלך”, שהשתתף בפעולה, נתפס ונפל בפריצה מכלא עכו, ניצל את מאסרו על מנת לכתוב את המאורעות של אותו לילה והבריח אותן החוצה מהכלא. הן התפרסמו בספר “ובכל מאודם”, שם הוא מתאר את שאירע בזמן הפעולה:

“חוליה אחר חוליה, לפי התפקידים, עולים אנו למכונית. ראשונים עולים החבלנים. הם יצטרכו לזנק האחרונים מתוך המכונית. תפקידם אך לחבל, לפוצץ ולהרוס. לפניהם תתקדמנה יחידות התפרצות וחיפוי, אשר תפקידן ‘לנקות’ את השטח מהאוייב. לכן: החבלנים ראשונים הם, בעומקה של המכונית. אחריהם עולה יחידת החיפוי. ואחריהם – בפתח המכונית ממש – יחידת ההתפרצות. אלה לבושים מדי משטרה בריטיים וחמושי תת מקלעים ורימונים. עליהם לפרוץ את שער בית המלאכה ולהתגבר על… השומרים על השער.

“המכונית זזה. צפופים יושבים אנו בתוכה. מסתכלים איש ברעהו. הדמויות נראות אך במטושטש. במוח חולפת המחשבה: ‘מי מאיתנו לא יחזור?’ הפעם ודאי כי ייפלו רבים מאיתנו. אולם פעולה זו, שאנו עומדים לבצע הערב – ערכה רב מכמה בחינות: הנזק הכספי שייגרם – גדול ופעולה זו תהיה שלב נוסף במטרת התקפותינו: לשתק את תחבורת הרכבות בארץ, תחבורה המשמשת את השלטונות הצבאיים בהעברת אספקה, ציוד וצבא בין בסיסיה בארץ ישראל לבין בסיסיה בארצות השכנות. אנו לוחצים איש את יד רעהו ומאחלים הצלחה זה לזה… עוד מעט ונגיע. עוד מעט נהיה באש הקרב” (עמ’ 13-14).