אברהם בן יעקב ורבקה נולד בכרם התימנים בתל אביב ביום ח’ כסלו תרצ”א, 28 בנובמבר 1930. שם משפחתו היה תעיזי, ששונה להדר עם קום המדינה. היה חבר בתנועת הנוער העובד ושימש כמרכז אזורי ברמת גן. הצטרף ללח”י, כאשר קודם לכן היה מגויס לאצ”ל. בלח”י ביצע אברהם כל מה שנדרש ממנו, בין השאר הדבקת כרוזים.

באחת מפעולות ההדבקה, בליל סערה וגשם, נמצא עם חברתו בתפקיד על יד משטרת רמת גן.הם נעצרו ונחקרו עד שעות הבוקר. לא אונה להם כל רע ולהדבקת כרוזים חזרו בלילה שלמחרת. נוסף על כך, חילק כרוזים בבתים. הוטל עליו ועל אחרים לבצע תפקידי תצפית שונים, בעיקר מעל גג בית כנסת, הצופה לכפר סירקין ולשדה התעופה. כל זאת עשוּ והם בסך הכל ילדים בני 14–15.

ביוני 1948 התגייס אברהם לצה”ל ובמהלך המלחמה נפצע ממוקש, הועבר לבית החולים הצבאי בתל השומר, ושלושה ימים שכב ללא הכרה. באחד העיתונים התפרסמה אפילו ידיעה על מותו. לאחר כמה שבועות של אשפוז שוחרר. נותרו לו עוד שבועיים לסיום השירות בסדיר והוא לא ויתר עליהם, על אף התנגדות הצבא, שטען שאין עוד צורך בו.

על אף הפציעה והנכות המשיך לשרת במילואים במשך 35 שנים בהתאם לחוק המקובל, בדרגת סמל. שירת בלבנון פעמיים, במבצע ליטני ובמבצע שלום הגליל.

בשנת 1951 עבד כפקיד ראשי במיתקן סודי של חיל חימוש בגבעתיים. הפעילות אז הייתה בעיקר במרתפים עמוקים, שם נטמנה התחמושת. אברהם סיים את תפקידו כאזרח עובד צה”ל ובנובמבר 1955 הצטרף לחברת החשמל בתחנת הכוח רדינג, במסגרת משרד הביטחון, בגלל היותו נכה צה”ל.

למד תיאטרון בבית ציוני אמריקה. השתתף בלהקות בידור, שנועדו לעולים חדשים, שחיו עדיין בפחונים או בצריפים. אברהם גם עסק בעריכת ספרים, כמו “ערוגת הבֹשם” לזכרו של תושב אשדוד. ערך חוברות להנצחת זכרם של חללי צה”ל, ללא תמורה כספית. שמונה שנים עבד בקול ישראל – קריין ועורך תכניות בנושאי מדע, תרבות וחברה. מלבד זאת, שימש מנחה על במות לא רק בעירו, אשדוד, אליה עבר להתגורר במרץ 1957, כשלושה חודשים לאחר שהוקמה כמעברה. עסק בענייני תרבות והיה דובר מועצת הפועלים והעורך הראשון של עיתון מודפס בשפה העברית ושמו “ביטאון”.

אברהם עסק בכתיבה באחד העיתונים המקומיים באשדוד והשתתף בסדנת גמלאי חברת החשמל כדי לסייע לגמלאים אחרים הזקוקים לאוזן קשבת. “אוזן קשבת” הוא שמה של הסדנה.

לאברהם בת ונכדים.