צבי בן אברהם וחוה, נולד ביום י”ט בתמוז תרע”ז, 9 ביולי 1917 בעיר לודז’ שבפולין. משפחתו הייתה חרדית אנטי ציונית קיצונית, וכאשר בנערותו הצטרף לתנועת בית”ר, הוחרם הנער על ידי הוריו שהתנגדו לפעילותו הציונית. גם כאשר החליט לעלות לארץ והיה עליו להשיג את חתימת ההורים להסכמתם לעלייתו, סירבו לעשות כן. לכן ברח מביתו  ועבר את הגבול לצ’רנוביץ שברומניה באופן בלתי חוקי. בצ’רנוביץ הצטרף לסניף המקומי של בית”ר, בה היה לראש קבוצה והמדריך את הנוער בלוחמת פנים אל פנים.

בשנת 1938 הכיר בבית”ר צ’רנוביץ את רעייתו לעתיד רחל, לבית ניצקנסקי, שנולדה בקישנייב בשנת 1920. עוד באותה שנה עלה ארצה עם קבוצת נוער של בית”ר, באורח בלתי לגלי, במסגרת עליית “אף על פי”. עם בואו לארץ, התגייס לבית”ר ושירת בפלוגת ראשון לציון. כאן הצטרף לאצ”ל והשתתף בביצוע פעילויות שונות. בעת הפילוג החליט להצטרף ללח”י.

בשנת 1940 נשא לאשה את רחל, שהגיעה לארץ בסוף 1939 באניית המעפילים “נעמי אליה” והם בנו את ביתם בראשון לציון, כאשר הוא עובד לפרנסתם בבית החרושת לבירה. ביתם של צבי ורחל היה פתוח לאירוח חברי לח”י. הוא המשיך להיות פעיל במחתרת ושימש שנתיים כראש סניף לח”י בראשל”צ. הוא וחבריו פרצו למשטרת בית דגון רחובות ונס ציונה.

נעצר על ידי הבולשת הבריטית לאחר אחת הפעולות של המחתרת. צבי נכלא במזרע ובלטרון. כעבור זמן מה הצליח לברוח מלטרון, אולם המשטרה גילתה אותו בתל אביב, בדירת אשתו, כנראה עקב הלשנה, והוא נכלא בכלא עכו שם היה עצור כשנה. במהלך מעצרו בכלא עכו חלה בדלקת כליות. שלטונות בית הסוהר נמנעו מלהושיט לו עזרה רפואית. מצבו הלך והחמיר, הוא התעוור, ורק אז הועבר לבית חולים הדסה בתל אביב, שם אושפז במשך חודשיים, עד מותו.

הוא נפטר ביום י”ז בכסלו תש”ה, 3 בדצמבר 1944, הובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק, בהותירו את אלמנתו ללא צאצאים.