מנשה בן דוד וזלטה בנקל נולד בשנת 1914 בפולין למשפחה מסורתית בת 11 נפשות. אביו, היה יצואן בגדי גברים, שפִרנס את משפחתו בכבוד. עוד בילדותו ניכרו במנשה שתי אהבותיו אשר איפיינוּ את חייו בהמשך דרכו: הציונות והחקלאות. כילד הצטרף לתנועת “גורדוניה” וכבר בגיל 15 הגשים את חלומו הציוני כאשר עלה לארץ בשנת 1929, בעקבות אחותו ואחיו הבוגרים, שעלו ארצה לפניו. בארץ התקשר מיד לחקלאות. קודם בקיבוץ תל־יוסף ואחר־כך כתלמיד במקוה ישראל, אותו סיים במחזור י”ג בשנת .1933 הוא המשיך את לימודי החקלאות בצרפת, וקיבל תואר מהנדס אגרונום, מאוניברסיטת ננסי בשנת. 1937.

עם שובו ארצה, בתקופת השפל הכלכלי, לא מצא עבודה ברמה מקצועית, אך למרות הפיתוי לעבוד בחו”ל, בחר להישאר בארץ ולהתפרנס מעיסוקים מגוונים, כגון פועל בניין, מדריך תיירים ונהג מונית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, זנח את עיסוקיו אלה ויצא לרומניה, בשליחותם של הרב הראשי, הרב הרצוג, ומנהלת “עליית הנוער”, הנרייטה סאלד, כדי לסייע לפליטים יהודים להעפיל לארץ ישראל.

בשנת 1936 נשא לאשה את אידה.

אהבתו הציונית מצאה את ביטויה החד ביותר במאבקו בשלטון הבריטי הזר. בשנת 1944 הצטרף ללח”י ופעל בשורותיו בכל נפשו. באותה עת היה חבר ב”מוניות החשמונאים” בתל אביב ובתור שכזה השתתף בפועל במבצעים רבים של המחתרת, כגון: הכנות לקראת פעולת ההתנקשות בלורד מוין, התנקשות בירושלים בקצין הבולשת ווילקינס, מפקד המחלקה היהודית בבולשת הבריטית, ומבצעים אחרים. באחד המבצעים נפצע קשה ואושפז לחוֹדשים רבים.

לאחר הוצאתו להורג של הרוזן ברנדוט בירושלים, נעצר מנשה ונכלא בכלא עכו. עם שחרורו, שב למקצוע החקלאות, לאחר ניתוק בן עשרות שנים. משנת 1954 עבד בחברת .ו.ט.ו. והחל משנת 1960 ניהל את המחלקה החקלאית של חברת “כימיקליים וציוד טכני”, תוך שהוא משקיע את כל מרצו בעבודה. ביצע ניסויים ופיתח חידושים בתחום הדברת מזיקים עבור החברה השוויצרית “גייגי”, המיוצגת בארץ על־ידי חב’ כ.צ.ט, והפך אותה למובילה בארץ בנושא זה.

מנשה נפטר ביום י”ח בתשרי תשל”ו, 22 בספטמבר 1975 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.

הניח אשה, אידה לבית זידנוורום, שני ילדים, ונכדים.