שאול נולד בחנוכה, בכסלו תרע”ט, דצמבר 1918 בלידה, פולין. סיים בית ספר תיכון והיה מראשוני הבית”רים בעירו.

בשנת 1938 הצטרף לתאי הארגון הצבאי הלאומי, שהתארגנו בקִני בית”ר בפולין. בשנת 1939 הצליח להעפיל לארץ בעליית “אף־על־פי”, שאורגנה על־ ידי הצה”ר, אצ”ל ובית”ר. בארץ הצטרף לפלוגת הגיוס של בית”ר בנחלת יצחק, ליד ירושלים. עבד במחצבה וכנוטר.

אחרי הפילוג באצ”ל בשנת 1940, הצטרף ללח”י ועבר לגור בעיר העתיקה. בשנת 1941 נעצר ושוחרר מפאת מחלה. אחרי זמן קצר נעצר שוב ונכלא במחנה המעצר מיזרע ומשם הועבר ללטרון. נבחר על ידי העצורים לשמש נציגם (“סוּפרווייזר”) בפני שלטונות המחנה. התבלט במסירותו ללימודים ולהרחבת אופקיו האינטלקטואלים ושלט באנגלית על בוריה.

היה להוט אחר שירים עבריים. למחברת השירים שלו יצאו מוניטין בין עצורי המחנה, ואליו פנו כאשר ביקשו מלים של שיר עברי.
היה בין 20 אנשי לח”י, שברחו מלטרון, ביום 1 בנובמבר 1943, דרך מנהרה שחפרו במשך ששה חדשים, לאורך 70 מטר. יומיים אחרי הבריחה, נתמנה לאחראי על הדפוס המחתרתי, שהדפיסו בו את “החזית”, ירחון לח”י. עשה לילות כימים בכל עבודה: הדפסה, אריזה והפצה.

כשהוקמה החטיבה הלוחמת, השתתף בקורס המפקדים הראשון ואחר־כך הדריך בעצמו. היה סגן מפקד הפעולה של פיצוץ צומת מסילות הברזל ותחנת הרכבת בלוד ב־1 בנובמבר 1945 (התקפה משותפת לאצ”ל ולח”י). אחר־כך נתמנה לאחראי על מחוז חיפה.

בשלהי שנת 1945 נעצר ברחוב בחיפה ונכלא בלטרון. הוגלה בשילוח השמיני של עצורים מארץ־ישראל לאפריקה. הגיע לאריתריאה, ביום 20 בדצמבר 1945, בקבוצה בת 55 גולים. כולם שוכנו במחנה נפרד.

לא עבר חודש מאז הגיע לסמבל באריתריאה, וְחיילים סודאנים פתחו באש על עצורי המחנה, ביום ט”ו בשבט, תש”ו, 17 בינואר 1946, ורצחו את שאול. באותה התקפת דמים נרצח גם אליהו עזרא. 12 עצורים נפצעו. הוא הובא לקבורה בבית העלמין של הקהילה היהודית באסמרה, בירת אריתריאה. עצמותיו הועלו לישראל, ביום י”ט באלול תש”ט, 13 בספטמבר 1949, עם עצמותיהם של אליהו עזרא ושל נפתלי לובינצ’יק, שנפטר בבית־חולים בגלות אפריקה, והובא למנוחות בבית הקברות שבגבעת רם (שייח באדר). משם הובא בשנת 1979 למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
כל בני משפחתו נספו בשואה. שרדו רק אחותו ובנה, והם חיים בארץ.