טוביה נולד ביום ט’ בשבט תרע”ו, 14 בינואר 1916, בעיירה זופיובקה, אוקראינה, להוריו יצחק ורבקה שעסקו בחקלאות. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי, למד בחדר ובישיבה עד גיל 15. בהשפעת הסיפורים על גבורתו של יוסף טרומפלדור, הצטרף לבית”ר והיה פעיל בקן המקומי, יחד עם חברו מילדות אנשל שפילמן.
בשנת 1938, כאשר יאיר אירגן את תאי האצ”ל בפולניה, התגייס טוביה לארגון אצ”ל והשתתף בקורסים מטעמו. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כשהרוסים כבשו את האזור, ברח עם קבוצת חברי אצ”ל לווילנה. עם כיבוש ליטא על ידי הרוסים, הצליחו, הוא וחבריו, בעזרת ניירות מזוייפים, להגיע לארץ־ישראל דרך מוסקבה, אודסה ותורכיה, ב־15 במרץ.1941.
הקבוצה, שכוּנְתָה “הקבוצה הפולנית”, הצטרפה ללח”י עוד בתורכיה. בהגיעם לארץ, נתפסו כל אנשי הקבוצה ונכלאו במחנה המעצר בעתלית. כאן הכיר טוביה את בטי ליבוביץ’, אשתו לעתיד. עם שחרורו עסק בלח”י באימוני נשק, בחלוקת חומר תעמולה, בגיוס אוהדים ובשירות הידיעות (מחלקה ו’). לימים צורף למחלקת הכספים ופעל בה בתפקיד אחראי עד שנת 1948.
בשנת 1945 נישאו בטי וטוביה. להם בת דבורה ונכדים.
עם קום המדינה למד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב והִנו בעל תואר מוסמך. עבד בהוראה עד צאתו לגמלאות.
בשנת 1981 הוענק לטוביה תואר יקיר הסתדרות המורים: “עבור תרומתך בשדה החינוך, לקיום חינוך בתנאי מלחמה. הנחת התשתית לחינוך ממלכתי במדינת ישראל ונטילת חלק במשימות חיוניות למען המדינה”.
פעילויותיו הציבוריות: יו”ר אגודת יוצאי עיירות אזור זופיובקה והסביבה; עבד בהתנדבות בעמותה להנצחת מורשת לח”י; פרסם ספר אוטוביוגרפי על פעילותו באצ”ל ובלח”י בשם “אני מאמין”; היה בין עורכיו של הספר “האילן ושורשיו” על עיירת הולדתו.